היום תעלה במליאת הכנסת הצעת החוק שלי ליישום נאום בר אילן. כן, נאום בר אילן של בנימין נתניהו, שכולנו דיברנו עליו לפני שש שנים וחצי, ומהווה מאז את כרטיס הכניסה של ראש הממשלה לזירה המדינית. כמו חליפה מהודרת ויוקרתית משתמש נתניהו בנאום כדי להיות שווה בין מנהיגים.
אבל האמת היא שכבר שש שנים וחצי נתניהו מערבב אותנו. הנאום ההוא הפך מהר מאוד לבן חורג במדיניות החוץ של ישראל. כשנתניהו רצה - הוא התגאה בו. כשלא היה לו נוח איתו – הוא התנער ממנו.
זו הסיבה שבגללה החלטתי להביא את הנאום למבחן המעשה. היום תחליט הכנסת האם נאום בר אילן יושלך לפח האשפה של ההיסטוריה - ויתגלה כגימיק ההסברתי הכי גדול שעשה ראש ממשלה מכהן - או שאולי הוא יהיה הדרך שלנו לייצר, בהינף הצבעה אחת, תכנית עבודה וחזון לישראל.
מחר תצביע המליאה על החוק שלי ליישום נאום בר אילן של נתניהו מ-2009. אחרי שש וחצי שנים שבהן נתניהו משתמש בנאום ככרטיס הכניסה לדיאלוג עם העולם והציבור הישראלי, מגיע הנאום סוף סוף להכרעה בכנסת. מה יחליט נתניהו? האם הממשלה תתנער באופן רשמי לראשונה מחזון שתי המדינות לשני עמים ותאמץ רשמית את תורת בנט לסיבוך הסכסוך?הנה תקציר של עמדותיו המגוונות של נתניהו בנושא "שולי" זה:
Posted by יואל חסון - Yoel Hasson on יום שלישי 20 אוקטובר 2015
מתנגדי הנאום מהימין אומרים מעל כל במה שאין פרטנר ושאין עם מי לדבר. הם הפכו עם השנים לאובססיביים לפלסטינים. הם עסוקים כל היום, כאחרוני הקשבים, בחיפוש אחר טינופת מילולית נגדנו כדי לבוא חשבון עם המחנה שלי וכדי להוכיח את צדקתם לשיטתם. מאז נאום בר אילן הפכה הטענה שאין פרטנר למטרה שמקדשת את האמצעים. פטפטני הימין עסוקים בדבר אחד ויחיד - להוכיח שאין פרטנר - ולעזאזל הכל: הביטחון, הדמוקרטיה והשיח הציבורי האלים המתגבר.
כן, המחנה שלנו אובססיבי לגורלה של ישראל ולעתידה כמדינה יהודית ודמוקרטית. לא מעניין אותנו מה אמר אבו מאזן הבוקר בכינוס זניח בכיכר, ולא מעסיקה אותנו דרשה דתית של אימאם כזה או אחר. אנחנו דואגים לישראל. אנחנו רוצים ישראל יוזמת, מובילה וקובעת את עתידה.
מה שמעניין אותנו הוא האתוס הישראלי. ישראל היא הבית הלאומי לעם היהודי, והבית הזה בסכנה. האם מישהו, כולל הימין, רוצה באמת לקחת אחריות על 3.8 מיליון פלסטינים? ומה יהיה כשהם יהיו הרוב? האם אתם חושבים שהם יבקשו את זכויותיהם בימי עיון או סמינרים? ברור שלא!
בשנים האחרונות אנחנו עדים למה שמכונה "האביב הערבי". זה מה שמצפה לנו כמיעוט יהודי ב"מדינת כל אזרחיה". אם לא נייצר קו גבול ברור, בלי שטיקים ובלי טריקים, דאע"ש באמת יגיע לתל אביב.
אנחנו חרדים מהסכנה הקיומית שעלולה להביא עלינו המדינה הדו-לאומית. באותה עוצמה נהיה נחושים ועקשנים שבכל הסדר מדיני ישמרו האינטרסים הביטחוניים הנחוצים לקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. המטרה שלנו היא לא שלפלסטינים תהיה מדינה, אלא שלנו תהיה מדינה.
בשנות נתניהו הצטברו על גבינו פחדים על גבי פחדים: איראן, דאע"ש, קסאמים וטרור. אבל הפחד הגדול מכולם הוא שגם כשננצח את הטרור, נאבד את הרוב היהודי הציוני בארץ ישראל. סכנה זו לא תיעלם עד שניפרד מהפלסטינים. זה האינטרס הישראלי.
הכותב הוא ח"כ מטעם המחנה הציוני וסגן יו"ר הכנסת