כעת, לאחר אחת מתקריות הירי הקשות והחמורות ביותר בתולדות האומה האמריקנית, נושא הציבור את עיניו אל המחוקקים בקונגרס ואל הנשיא שיצטרכו לתת על הסוגיה הבוערת הזו את הדעת. אם וכאשר יבחר ברק אובמה, המשוחרר באופן אישי מאילוצים אלקטורליים, לגעת ב"תפוח אדמה לוהט" מסוג זה יהיה עליו לגבור על טאבו לאומי עתיק יומין. קל זה לא יהיה.
מבחינתם של חלק גדול מאוד מאזרחי ארצות הברית, רפובליקנים ודמוקרטים כאחד, הזכות לשאת נשק היא זכות יסוד שלא ניתן לגעת בה – וחשוב מכך – לא ניתן לסטות מהפרשנות המרחיבה למדי שהוענקה לה על ידי בית המשפט העליון. לא בכדי מדובר בתיקון השני לחוקה אשר מגיע מיד אחרי התיקון הראשון שמעגן בתוכו בין היתר את הפרדת הדת מהמדינה, את חופש הביטוי, את חופש ההתארגנות ואת חופש העיתונות. הסיבות לכך הן רבות: החל כמובן בתפיסה האידאולוגית לפיה אסור למדינה להתערב באם אדם מבקש לרכוש נשק שישמש להגנתו העצמית וכלה בהיבטים הפרקטיים שמאפשרים לרכוש ולשאת נשק שמשמש את ארגוני הציידים במלאכתם. בחלק מהמדינות שמרכיבות את ארצות הברית, תחביב הצייד נפוץ לא פחות מתחביב הדייג.
לאור העובדה כי התיקון השני הנו בבחינת זכות יסוד שנתפסת כחיונית לא רק עבור הרפובליקנים, כי אם גם עבור לא מעט מצביעים המזוהים עם המחנה הדמוקרטי, נמנעו המחוקקים והנשיאים "הכחולים" מעיסוק בנושא שהפך לטאבו והותירו את הזירה ללובי החזק ביותר בקונגרס – זה של ה-NRA – איגוד הרובאים הלאומי אשר מבקש לסכל כל יוזמת חקיקה שמטרתה להגביל את התיקון בצורה זו או אחרת.
מהידיים המתות
אחד מהנשיאים המוכרים ביותר של האיגוד היה שחקן הקולנוע המעוטר צ'רלטון הסטון (שזכור מתפקידו כמשה רבנו באפוס הקולנועי "עשרת הדברות") שכיהן בתפקיד חמש שנים והיה גורם מכריע בחשיפת פעילותה של האגודה בתוך ארצות הברית ומחוצה לה. אותו הסטון היה גם זה שאמר בשנת 2000 לסגן הנשיא דאז ולמעומד הדמוקרטי לנשיאות, אל גור כי "את הרובה שלנו ייקחו רק מידינו הקרות והמתות".
המסר הועבר והדמוקרטים חדלו מלעסוק בנושא. הטענה העיקרית אותה מעלים חברי האיגוד דרך קבע היא שתקרית ירי זו או אחרת, מזוויעה וקשה ככל שתהיה, לא מכשירה את ביטולו של התיקון. מדובר בטענה הגיונית שלא פשוט להתמודד עמה, על אחת כמה וכמה בארצות הברית שסוגדת לעקרונות החירות האזרחיים עוד מקדמת דנא.
גם הרעיון הישן-חדש של פיקוח על התחמושת שנמכרת בחנויות כאילו מדובר היה בארטיק קרח צפוי לחזור לשולחן הדיונים. הסצנה הראשונה בסרטו המרתק של מייקל מור "באולינג לקולומביין" מציגה בנק אשר מאפשר לכל לקוח אשר פותח חשבון חדש לצאת מהמוסד הפיננסי עם כלי נשק לבחירתו. גם אפיזודות מהסוג הזה עשויות להפוך בקרוב לנחלת העבר.
מקרה נורא בתזמון מושלם
בשורה התחתונה נכון יהיה לומר כי גם פיקוח נוקשה יותר לא בהכרח היה מונע את האירוע הטרגי של יום שישי האחרון, וזאת בין היתר משום שאת כלי הנשק בהם עשה שימוש לקח אדם לנזה מאמו המנוחה אשר החזיקה בהם ברישיון מבלי שהיו בקורות חייה "נקודות שחורות" אשר היה בהן בכדי להזהיר את הרשויות מבעוד מועד. יחד עם זאת, ברור ונהיר הוא שאם הציבור האמריקני חפץ בשינוי – המראות הקשים מקונטיקט אשר ילוו את אזרחי ארצות הברית עוד תקופה לא קצרה עשוים להיות בבחינת קטליזטור פוליטי.
האקלים הפוליטי והחברתי של התקופה הוא ברור שכן מלבד האירוע הטרגי, הבחירות לנשיאות אשר הגיעו לסיומם לפני מעט יותר מחודש, העניקו מנדט מחודש לנשיא אובמה ושידרו גם למחנה הרפובליקני שהגיע הזמן להגיע לפשרות עם הנשיא – בין אם מדובר בפשרה שתסייע לכלכלה האמריקנית בהתחמקות מהמצוק הפיסקאלי הקרב ובין אם בסוגיות אחרות שעולות על סדר היום הלאומי. זו אחת מהן.
אם אכן יש בכוונתו לעשות דבר מה, יהיה על נשיא ארצות הברית להכות בברזל כל עוד הוא חם – ואפילו רותח.