יש שלב בחייו של ארגון כושל בו עוברים רק לשורה התחתונה, קרי הנתונים היבשים והעובדתיים: מאז עבר אבי נמני לתפקיד מאמן מכבי תל אביב (ועזבו אתכם מיוסי מזרחי, האיש אפילו לא מצליח לאמן את החולצה להיכנס לתוך המכנסיים ל-90 דקות), הצהובים לא הגיעו לשום הישג ששמעון קורק או מזרחי היו גאים בו.
אם להתמקד בסדר הכרונולוגי של הדברים, הרי שבעונה הראשונה שלו על הקווים (2008-9) הגיעה מכבי להישג נפלא והתבצרה במקום השישי, ובעונה שלאחר מכן כבר הצליחה להתקדם אל המקום השלישי המכובד עבור קבוצות שהחלק הראשון של שמן מורכב מהמילה "בני" – סכנין או יהודה. בנוסף, בכל משחקי הדרבי תחת שרביטו של המלך יצאו האדומים כשידם על העליונה, חוץ מחצי-גמר גביע הטוטו ב-2009, אליו השחקנים של גוטמן הגיעו כנראה כשהם בהנג אובר מחגיגות הדאבל העתידיות לנחות עליהם כרעם ביום באדיר.
אבי נמני, כרוניקה של כישלון ידוע מראש
שום שחקן זר שהביא נמני לא שרד עד היום יותר מחצי עונה, שום שחקן צעיר לא תפס מקום בהרכב. מאור בוזגלו הגיע כיהלום ונשלח אל שדה הקרב בלי טיפת גיבוי מהצוות המקצועי, וכך גם ליאור ז'אן, שפונגין, שטרית וכמובן יוסי שבחון שנשלחו אל קבוצות אחרות בבושת פנים.
בעונה הראשונה שלו מכר נמני לוקשים על פיתוח הצעירים, מהם שכח לחלוטין שנייה אחרי שמיטש גולדהאר הוציא את פנקס הצ'קים. עכשיו יש לו ביד 120 מיליון שקל של רכש, אז הוא הביא שמות גדולים (נכון לשנת 2006) כמו קולאוטי, אלברמן, סטרול, יואב זיו וסתם בחורים גדולים כמו סידיבה – אך עדיין בונה על הברקות של ברק יצחקי, בוזגלו ואלירן עטר. אבל יצחקי נפצע, עטר מתרכז במסירות רוחב וכשבוזגלו טוב, מוציאים אותו.
עבור דור ה-Y חסר הסבלנות אסכם כבר עכשיו את כל הכאב הזה למשפט אחד: אבי נמני לא מאמן. לקחת את הקבוצה עם התקציב הכי גדול בארץ ולהוביל אותה להישג כמו 0:2 על הפועל ר"ג זו קצת פחות בעיה מאשר להחליט על מערך, או לשמור על הרכב קבוע ליותר ממשחק אחד. לנמני אין מושג מה עושים, פשוט כי הוא אף פעם לא למד. יכול להיות שיש לו כישורים חברתיים או יכולת הנעה ושכנוע, אבל הוא לא יודע איך מכינים קבוצה. נמני יכול להיות מנטור מצוין למחלקת הנוער, או לחילופין סקאוטר מחונן – אבל הוא לא צריך לעמוד על הקווים.
שקרים שמוכרים לאוהדי מכבי תל אביב
להגיד שמכבי משחקת טוב זה פשוט שקר. חניכיו של נמני לא שיחקו נכון, אטרקטיבי או אפילו יעיל ליותר מעשר דקות ברציפות מאז תחילת העונה, אם לא לוקחים בחשבון את הבונקר בבית נגד פנאתנייקוס (לגיטימי, אבל ממש לא צהוב).
"מחיר האכזבה" שנמני משלם הוא במילים פשוטות תחושת מיאוס של הקהל מהמאמן. אין הישגים, אין דרך, אין עתיד. "הסגל שהוא בנה מרשים"? אחי הקטן יכול לבנות סגל יותר מרשים בפיפ"א מנג'ר 2010 עם כל קבוצה בעולם, במידה ויינתן לו תקציב זהה. "אי אפשר לומר שמכבי לא מנסה לשחק כדורגל התקפי"? שימו לב לנתון הבא: האריס מדוניאינין, קשר קיצוני שתיפקד בעונתו האחרונה בספרד בתפקיד זהה לזה של כריסטיאנו רונאלדו בריאל מדריד, שיחק נגד קריית שמונה כקשר אחורי. מאז שהוא לובש את המדים הצהובים, הסרבי חווה יותר התקפות מצבא רוסיה מאשר התקפה על שער היריבה.
רוב אוהדי מכבי כבר קבעו – נמני הביתה
והשקר הגדול ביותר הוא זה שאנחנו נותנים לעצמנו - "הסגל הנוכחי עוד יתחבר מתישהו". דחיל ראבאק, אנחנו במחזור 11, והדברים היחידים שמתחברים בבלומפילד הם הסלולריים הניידים של האוהדים לאינטרנט, בתקווה למצוא פראייר שיהיה מוכן לקנות את המנוי.
ודבר אחרון, הכי כואב וגם הכי חשוב: מכבי לא מאיימת על התואר. זה שקר. הדבר היחיד שמאיים על דאבל נוסף של גוטמן זה הקיזוז, ואולי איזו הברקה של אייל גולסה. בתור מנוי ותיק אני נשבע מעל במה צנועה זו שרוב אוהדי מכבי תל אביב בכדורגל מבקשים את פיטוריו של נמני, מהר ככל האפשר. כל ידיעה אחרת שאתם קוראים פשוט חוטאת לאמת.