1. דייויד בלאט

נכון לעכשיו צריך להודות שמלבד העניין הקטן הזה שנקרא לברון ג'יימס, היתרון הגדול ביותר של קליבלנד בסדרה הזו בכלל יושב על הספסל. סטיב קר, מאמן גולדן סטייט, אולי שיחק עם ג'ורדן ואולי למד מפיל ג'קסון וגרג פופוביץ', אבל זאת רק השנה הראשונה שלו כמאמן ראשי.

כשאתה מניח את זה מול 20 שנות ניסיון של בלאט - אפילו אם זה קרה רק באירופה - אתה יכול לראות את ההבדלים. הקבוצה של בלאט מוכנה יותר, מאורגנת יותר, ומאומנת יותר.

2. סטיב קר

הדרך היחידה של קר להתגבר על הפער הזה היא ליצור כאוס. גם בין משחקים וגם בתוך המשחק. בלאט הוא מאמן גדול של וידאו, של הגנה מדוקדקת שמותאמת בקפדנות למה שהוא יודע שהיריב הולך לעשות. הביקורת העיקרית נגד בלאט תמיד טענה שאין לו בטן למשחק.

הזריקה של דייויד לי, השחקן היקר ביותר של גולדן סטייט ועד לא מזמן מכונה של 20 נקודות ועשרה ריבאונדים למשחק, הייתה סוג כזה של כאוס. עד עכשיו גולדן סטייט התאימה את הגבוהים שלה לאלו של קליבלנד. קר שם גבוהים על המגרש כדי שינטרלו את הגבוהים של קליבלנד. כל מוזגוב נהפך פתאום לסבוניס.

כשלי נכנס, הגבוהים של קליבלנד נהפכו ללא רלוונטיים. פתאום, במקום להתמודד עם מרפקים, הם נאלצו להתמודד נגד אתלט שמסוגל למסור ולתקוף את הסל.

סטיב קר (צילום: Ezra Shaw, GettyImages IL)
חייב כאוס. קר | צילום: Ezra Shaw, GettyImages IL

3. דייויד לי

חייבים גם להזכיר, בשביל שנישאר בקונטקסט, שלי נכנס למשחק בדיוק בשלב שלקליבלנד נגמר החמצן בכל משחק. למזלה של קליבלנד, לי - ברמות החמצן שלו עבור גמר NBA - לא שווה יותר מחמש דקות רצופות.

דייויד לי (צילום: Pool, GettyImages IL)
דל חמצן. לי מטביע על מוזגוב | צילום: Pool, GettyImages IL

4. דלבדובה

בואו נגמור עם זה. מתיו דלבדובה. הנה, כתבתי את זה. ובהרחבה: הביטחון של דלבדובה צומח, ואיתו האגדה האוטוביוגרפית שהוא עסוק בכתיבתה כעת. עד לשלב מסוים, הוא לא רק הציק לסטפן קרי - הוא גם קלע יותר מסטפן קרי.

מת'יו דלבדובה (צילום: Mike Ehrmann, GettyImages IL)
אוסטרלי אבל לפניך. דלבדובה וקרי | צילום: Mike Ehrmann, GettyImages IL

5. סטף קרי

צריך - בעצם חובה - להתעכב על הרגע המסוים הזה. אם אתה שייך לקליבלנד, אתה מחייך לעצמך על הניצחון ואז מתחיל לדאוג. זה לא רק שגולדן סטייט שוב חזרה למשחק (היא לא ניצחה את המשחק רק בגלל שהבור שהיא הכניסה את עצמה לתוכו היה עמוק יותר מהעייפות ברגליים של היריב); זה איך גולדן סטייט חזרה למשחק.

ובמילים אחרות: הרבע האחרון של המשחק השלישי היה הרבע שבו סטף קרי הכניס את עצמו לסדרה הזו. לראות את קרי מתפוצץ זה משהו עוצר נשימה, אמנות כאוטית, ציור של פולוק. הוא מוריד מהלקסיקון את המושג "אין מצב".

קרי צריך עכשיו את קר. הוא צריך כלים והוא צריך שיטה, או שקר ישבור את הכלים ויחליט שאין שיטה. עם כל הכבוד לרכז האוסטרלי מספר 8 עם סיפור הסינדרלה, אנחנו מדברים פה על פאקינג סטף קרי.

סטפן קרי (צילום: Mike Ehrmann, GettyImages IL)
בסוף הוא הגיע. קרי | צילום: Mike Ehrmann, GettyImages IL