ביום רביעי בשבוע שעבר, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, ייצגתי את מדינת ישראל בפעם הראשונה כחבר כנסת בטקס הזיכרון הממלכתי באילת. לאחר תום הטקס עברתי, יחד עם ראש העיר מאיר יצחק הלוי, בין כל קברי החללים בבית העלמין הצבאי בעיר. קבר-קבר, משפחה-משפחה.
בסוף הסיור, ליד אחד הקברים הטריים ביותר, פגשתי זוג מבוגר, עולים מחבר העמים, עם עיניים עצובות ודומעות. בנם נהרג במילוי תפקידו בצה"ל בשנת 2016. שוחחתי איתם קצרות ולא היו בפי מספיק מילים כדי לנחם. כי אין מספיק מילים.
יום לאחר מכן, בטורה השבועי ב"ידיעות אחרונות", סיוון רהב מאיר הפילה על העולים מברית המועצות לשעבר את האחריות על הירידה באחוז היהודים באוכלוסיית ישראל: מ-82.1% בקום המדינה, ועד 73.9% בשנת 2021, הציגה רבים מהם בתור "נוצרים פעילים", נעדרי כל קשר עם מדינת ישראל, אנשים שמגיעים לכאן על מנת ליהנות מסל הקליטה ו"כל הזכויות" וכן קינחה בהגדרה מכלילה ומחבקת להפליא - "השכן הגוי".
באותו רגע נזכרתי בזוג המבוגר מאילת עם העיניים הדומעות, אשר מבכה את האובדן הנורא מזה חמש שנים. אם הם רק היו יודעים כי בנם המנוח היה מספיק טוב כדי למות בעד ארצנו, אך לא "כשר" דיו כדי לקבל כבוד מינימלי מסיוון רהב-מאיר ודומיה ודאי היו ממשיכים לדמוע.
סיון רהב מאיר בטורה השבוע בידיעות, בהעדר מה לכתוב, עושה את סיבוב השנאת הזרים הקבוע על ציבור עולי ברית המועצות, עדר גויים שמוצץ את ההטבות של המדינה היהודית הקטנה pic.twitter.com/Zkv3ZouTFM
קמתי מזועזע היום לטור של סיון רהב מאיר שמעז לקרוא לצמצם באופן גזעני כלפי רוסים את חוק השבות, במקום להשאיר אותו במצבו הנוכחי בו הוא גזעני רק כלפי ערבים.
יש מספיק דרכים לענות על הגזענות המתפרצת של רהב-מאיר. ניתן להתחיל מהמספרים, אשר בעצם מפרקים את הטיעון הבסיסי שלה. אכן שיעור היהודים בישראל ירד החל מ-1948 ב-8.2%. אלא מה? שיעור האוכלוסייה הערבית במקביל ב-3.2%, ויש גם 5% נוספים, 467 אלף, בקטגוריית "אחר", רבים מהם ילידי הארץ - ביניהם דרוזים (קרוב ל-2%), צ'רקסיים, ארמנים ועוד. המספרים הללו מוכיחים כי גם אם חלק מסוים מעליית ברית המועצות אינו יהודי, האנשים האלו הם ודאי לא הרוב. הם גם לא בהכרח נוצרים והם גם לא כאלה שאין להם שום קשר לתרבות ולהיסטוריה של מדינת ישראל.
אך אינני בטוח כי המיקוד של רהב-מאיר הוא בכלל במישור המספרי. הטלת ספק ביהדותם של עולי חבר העמים, באופן גורף ומחליא, משרת אג'נדה של פוליטיקאים כמו בצלאל סמוטריץ', אג'נדה לאומנית דתית אורתודוקסית. מטרתם הסופית של האנשים הללו היא להפוך את מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית למדינת ההלכה הדתית. בדרך, כאחד השלבים, הם מעוניינים לשנות (או לבטל) את חוק השבות ולהגיע למצב שבו לא הכנסת, לא נבחרי הציבור, אלא העסקונה החרדית תקבע מיהו יהודי "כשר" שזכאי לעלות לישראל.
כמובן, הגישה הזאת מנוגדת לחלוטין לכל העקרונות עליהם הושתתה חקיקת חוק השבות ב-1950. ואין מתאימים יותר מה"רוסים", על מנת לעשות עליהם את הסיבוב הגזעני המתנשא. הרי אם הטור המזעזע של רהב מאיר היה מופנה נגד כל עדה אחרת, אולי הנושא הזה היה פותח מהדורות אך נגד קהילת דוברי השפה הרוסית זה קל. כי הם "שקטים", הם לא יעשו בעיות ברחובות או יחסמו כבישים. הם אמנם מונים למעלה ממיליון אזרחים בישראל, אך אפשר שנים רבות להדיר אותם כמעט לחלוטין מהטקסים הממלכתיים, מרשימות מקבלי פרסים מטעם המדינה, מאולפני הטלוויזיה, ודבר לא קורה. מטרה נוחה.
אז יש לי חדשות לסיוון רהב-מאיר ותומכיה: סיימנו להתנצל ולהוכיח לגיטימיות. אנחנו כאן כדי להישאר. אינני יודע כמה ישראלים דוברי רוסית רהב-מאיר מכירה, עם כמה יצא לה לשוחח, אך אם היא באמת הייתה מתעמקת בנושא (עדיין לא מאוחר), הייתה נוכחת לדעת כי לא באנו לכאן בשביל סל קליטה או כדי למצוץ את ההטבות על חשבון הפריווילגים החרדיים. תרומת העלייה שלנו, הקהילה שלנו בכל תחומי החיים - החינוך, התרבות, הספורט, המדע, הביטחון - היא אדירה. ואם אנחנו מספיק טובים וראויים כדי לשרת, להילחם, לעבוד, לשלם מיסים, הגיע הזמן שיפסיקו לבחון את "הכשירות" שלנו להיחשב לאזרחים מן השורה.
כן, עם המבטא המוזר, עם התרבות והאוכל ועם כל שאר החבילה. מספיק עם הזלזול וההתנשאות כי אפשר אחרת.
ולדימיר בליאק הוא חבר כנסת מטעם "יש עתיד".