לברון ג'יימס (צילום: Ronald Martinez, GettyImages IL)
פצוע בראש, עייף ברגליים. לברון | צילום: Ronald Martinez, GettyImages IL
1. קליבלנד

אתה יכול להיות אוהד שרוף של גולדן סטייט, ועדיין הלב נצבט לך מלהסתכל על קליבלנד. אתה רואה סיום של ריצת מרתון, עם רץ אחד שמדלג בקלילות לקו המטרה בעוד הרץ השני עושה את דרכו על ברכיו, זוחל, מדמם, מחפש עוד טיפת אוויר.

צובט בלב לראות לוחם סיירת אוסטרלי שפשוט לא מסוגל לסחוב (ונדמה לי שהוא רק הזיק לעצמו כשהטעין על עצמו תוסף שתן: דלבדובה ניסה לעשות יותר מדי דברים שלא נמצאים באמתחת המשחק שלו). צובט בלב לראות את הרגליים של לברון ג'יימס מקרקעות אותו ל-5 מ-10 מקו העונשין. צובט בלב לראות את המתחרה של הרץ הזה מדלג בקלילות לקו הסיום, בעודו מזרים לגופו משקאות אנרגיה מתוחכמים.

2. ספסל

אפשר וצריך להוריד את הכובע בפני סטיב קר על השינויים וההתאמות שביצע לקראת משחק מספר 4. דרוש אומץ ויושר עצמי כדי להתחיל לשנות דברים ממש על קו הסיום. קר הבין את גודל השעה וניתח באכזריות. אנדרו בוגוט, שחקן חמישייה, ירד ל-3 דקות משחק כדי לפנות דקות לאיגוודלה ודייויד לי; ליאנדרו ברבוסה הפך משחקן שביעי לשחקן של גארבג' טיים עבור דקות לשון ליווינגסטון.

רק צריך לזכור שאלו השחקנים שיש לקר כשהוא פונה לספסל. זה חתיכת לוקסוס לעומת דיוויד בלאט שמסתכל על הספסל ורואה קנדריק פרקינסים.

סטיב קר (צילום: Ronald Martinez, GettyImages IL)
בא לשנות. קר | צילום: Ronald Martinez, GettyImages IL

3. בלאט

"אנחנו בסדרה של הטוב משלוש בגמר ה-NBA. לפני שישה חודשים הייתי קונה את זה". זה היה המשפט המסיים של דייויד בלאט במסיבת העיתונאים לאחר ההפסד. שלושה משחקים בחמישה ימים, טיסה לאוקלנד, קבוצה שבקושי מפסידה בבית, והידיעה שהקבוצה היריבה - פצצת אטום בפוטנציה - עוד לא הסירה את הנצרה.

דיוויד בלאט לא צריך לראות כדורסל על האייפד לקראת המשחקים הבאים. הוא צריך לפתח את ידע הקוסמות שלו. בשבוע הקרוב הוא צריך להוציא סלע מהמים.

דייויד בלאט במסיבת העיתונאים בגמר ה-NBA משחק מס' 1 (צילום: Thearon W. Henderson, GettyImages IL)
דרוש קוסם. בלאט במסיבת עיתונאים | צילום: Thearon W. Henderson, GettyImages IL

4. לברון

אני לא יודע אם זה נופל על הוראות המשחק של בלאט או על האגו של לברון ג'יימס, אבל ברור לגמרי שאפילו הכתפיים הרחבות של ג'יימס לא יכולות לשאת את מה שנדרש ממנו בסדרה הזו. יש את הדרישה הכללית: שים 40 נקודות, קח 12 ריבאונדים, מסור 12 אסיסטים, תחטוף, תחסום, תנצח. ויש את ההפרטה של הדרישה הזו: בכל התקפה ג'יימס לוקח את הכדור, מכדרר את עצמו ללואו פוסט, נאבק על מיקום נגד מגן עיקש, סוחט את עצמו גופנית כדי להגיע לסל.

מדובר בדרישה לא אנושית. בלאט חייב להוריד את נטל הולכת הכדור מג'יימס. אבל אנחנו יודעים משהו על היסטוריית ההוראות ומילוי ההוראות בין בלאט לג'יימס. זה לא יפתיע אותי אם מדובר באגו של ג'יימס שמונע ממנו מלסמוך על חבריו לקבוצה. זה לא נכתב כביקורת נטו: ככל הנראה, האגו של ג'יימס צודק.

5. קרי

ומול האגו הזה, אי אפשר להתעלם - שלא לומר להתפעם - מהאפס אגו של סטף קרי. קרי לא לוקח כלום, אפילו לא מה ששלו. לא רק שהוא נותן לחבריו לקבוצה לזרוח - הוא גם מסיט לעברם את הזרקור. אם אתה עוקב אחרי כדורסל NBA מספיק זמן, אתה יכול לומר לעצמך בביטחון שמעולם לא ראית תופעה כזו. לא הקליעה והשליטה האבסולוטית בכדור, אלא היכולת, בשלב כל כך מוקדם בקריירה, לבטל את עצמך למען המטרה האמיתית.

6. דראגו

מול שירת ההמנון של קרלוס סנטנה במשחקי הבית של גולדן סטייט (שהסאבטקסט שלה הוא "אנחנו קליפורניה, אתם אוהיו"), קליבלנד משתמשת לחימום האווירה בקטעי וידיאו מתוך הסרט "רוקי". ככה שזה קצת אוהיו אם בסוף המשחק מסתבר ששחקן המפתח שלך הוא מהדורת הכדורסל של איוון דראגו.