הסיפור היפה של השבוע: משפחה סעדה בסניף ארומה והתחשק להם לא לשלם על המנה. קורה. לרובנו יצא לאכול דברים שלא התחשק לנו לשלם עליהם, אבל בניגוד אליהם רובנו לא תלשנו שערה (מהראש, לפחות זה), לא הכנסנו אותה לסלט, לא דרשנו פיצוי בתואנה שהסלט מזוהם בשערה זרה. אולי השתעשענו פה ושם ברעיון, אבל אפילו לא נעים להחליף מנה כשאנחנו מוצאים בה שערה אמיתית.

המשפחה ההיא מארומה עשתה את זה. לרוע מזלם, הם גם צולמו במצלמת אבטחה ועכשיו סרטון השתלת השערה מככב, בתחילה בפנים גלויות ואחרי זה בטשטוש, בשלל ידיעות חדשותיות זניחות וזוכה לשלל טוקבקי "תעשו להם שיימינג". למה לא, גם תשלחו להם את חיים אתגר, מי יודע, אולי יתברר שהם הלורין מיכאלי של השערות. השתילו אחת בסלט גינה חם בקפה קפה, בעוגת שוקולד חמה עם כדור גלידה בגרג ורוזלעך לוטוס בלנדוור.

יש לא מעט שאלות שראוי לשאול: באיזה סלט מדובר? מה אכזב את הסועדים במנה? איזה לחם הם בחרו, דגנים? כפרי? לבן? האם הם לקחו גם דיאט אייס? האם קולקציית הקיץ החדשה של ארומה תכלול אמריקנו קר שאינו דוחה?

מוכרחים, כמובן, גם להביע סלידה מהמעשה. זה ארומה, מטומטמים, מצאו שם פעם צפרדע מתה בסלט! מה יכול להיות יותר גרוע מזה? חצי צפרדע, כמובן. או העובדה שיש להם כריך סביח בלחמניית מחמצת.

אי אפשר גם שלא לתהות מי האחמ"שית המסורה, מנהל המשמרת האובססיבי, הפסיכופת התאגידי שיילך לבדוק כזה דבר במצלמות האבטחה? ריבונו של עולם תחליף לה את הסלט הירושלמי, זה סלט ב-40 שקל, היא לא גנבה לכם לובסטר.

600 קלוריות בסלט? זו כבר סיבה להחליף אותו

אני מחבבת את ארומה, שיהיה ברור. אני מעודדת את תחושת הזרות והיעדר הפמיליאריות, את ההרגשה שכל מי שעובד שם יעשה כל שביכולתו על מנת לטעות בשם ובמנה של הסועד. אני אוהבת את העובדה שכמו במקדונלדס, תמיד אדע בדיוק מה הטעם של האוכל שאקבל, וגם את האפשרות לקרוא על הקלוריות בכל מנה באתר. הוא תמיד עצום, אגב. מצד אחד זה מרגיש כאילו הם לא עובדים עליי, מצד שני עדיף כבר לאכול לאפה. למה יש 600 קלוריות בסלט ירושלמי? זה, אגב, מצדיק השתלת שערה בסלט. תחליפו לי מיד לסלט ב-300.

ולמרות החיבה הזאת, ולמרות שלהשתיל שערה בסלט – כדאחקה או כניסיון להתחמק מתשלום – זה לרדת נורא נמוך, גם קריאות השיימינג וסרטוני האבטחה מוגזמים. בכתבה בתכנית הבוקר, התראיינה מנהלת כלשהי שאמרה דברים כמו "כמסעדנית זה נוגע לי מתוך מקום אישי ורגשי", וגם את המשפט הלא ייאמן "נעשתה פעולה בכוונה תחילה כדי לבזוז". כאילו, לקרוא לתקרית הזאת ביזה זו הפרזה בערך כמו לקרוא לאנשי ארומה מסעדנים. לשאול את המילה הכל כך טעונה הזאת ממחאות נגד אלימות המשטרה בארה"ב – "לבזוז", ולהשתמש בה על מנת לתאר את האירוע הזה, זה קצת כמו להשתיל שערה בסלט. זה לא אמור להיות שם, אין קשר, זאת לא ביזה.

האם סרטוני השתלת שערות הם סרטוני הקטטות החדשים? נקווה שלא. כי התחושה בצפייה בהם לא נעימה. ברור שהמעשה מגעיל ועונה על כל הגדרות הישראלי המכוער. אבל יש בזה ערך אפס עיתונאי וזה לא אמור לככב במהדורות חדשות וכשהמעשה פעוט כמו השתלת שערה, זה גם מרגיש כמו בריונות. תמצאו את המשפחה ותמצו איתה את הדין, אל תשפילו אותה – בטח שלא בפנים גלויות.