1. מה בסך הכל קרה? אומן ותיק הביע דעה בנאלית למדי, ועוד בהסתייגות ומבלי להכליל, לעיתון אזוטרי. אבל עורכים תאבי הקלקות וכתבים עצלים מכדי למצוא תוכן ממשי צמצמו הכל לכדי ציטוט פרובוקטיבי לכאורה, שעורר כל מה שאנו מצטיינים בו: התססה, עליהום, גלגול עיניים. קבלו ציון שלילי: אין פה אייטם.
2. יהורם גאון לא חייב דין וחשבון לאיש על דבריו, בטח שלא התנצלות. האשמות כגון "למה להתבטא בשנאה כלפי סגנון מוזיקלי" הן חסרות שחר. הבן אדם זמר, על מה אתם רוצים שיחווה את דעתו, על סריגה? מעבר לכך, ההתבטאות שלו הייתה רהוטה, לא מכלילה ובעיקר מדויקת. ייטב לכולנו אם נתייחס לתוכן הדברים ולא לעצם אמירתם.
3. מה עם החופש להביע דעה? זכותכם לייצר מוזיקת זבל עילגת (לאו דווקא מהז'אנר המדובר, גם רוני סופרסטאר תופס), וזכותם של אחרים להטיח בה רפש דעתני, בפרט אם הוא מנומק ומובא מפיו של עוסק מדופלם בתחום. אם אקרא לשיר של פליט רימון "צואה יומרנית נטולת כישרון" זה לגיטימי לגמרי, גם אם דעתכם מנוגדת, וזה עדיין לא שולל את זכותה של צואה זו להתקיים.
4. תגובתם של חלק מ"נציגי המוזיקה המזרחית בתקשורת" היא מתחסדת. אתם אלה שהעמסתם לפה את הסוגיה העדתית, שהעליתם באוב את שנאת החינם, זו שבגינה נצטעקתם. לנושא האתני אין דבר וחצי דבר – לא עם סגנון המוזיקה המדובר, לא עם האמירה הבוטה, ובטח לא עם יהורם גאון (הספרדי, כזכור). אצטלת הקיפוח שבה מתכסה הפופ הים-תיכוני כשנמתחת עליו ביקורת היא לא רק פתטית ואנכרוניסטית – היא גם גזענית בעצמה, מנציחה גטואיזציה, צדקנית, מעוררת בוז ומטעה. התייחסות עניינית לדברים, דוגמת ההשוואות שנערכו בין הטקסטים של יהורם גאון לטקסטים של קובי פרץ, היא רלוונטית יותר.
5. רק המוזיקה המזרחית מרשה לעצמה להתגונן ע"י הטחת האשמות של שנאת חינם וגזענות. אם נקרא "זבל שהשטן עוד לא ברא" לכל אלמנט טראשי אחר של התרבות – תוכניות ריאליטי, פופ "אשכנזי", מדורי רכילות – זה ייראה לכולם בסדר גמור, כולל יצרני וצרכני ה"יצירות" הנ"ל. יצרני הלהיטים המזרחיים צריכים ללמוד לספוג ביקורת. מה אתם, אלי ישי?
6. "מוזיקה מזרחית" הוא מינוח ערמומי. מה שדוחה את מבקרי הז'אנר הוא דווקא ה"מערביות" שלו: המכאניות, השמאלציות, המונוטוניות, הדלילות ההרמונית, אימוצן של נורמות דאנס אלקטרוניות קלוקלות יותר מאירופה, השיווק האגרסיבי, הצעקנות, השטחיות. אלה לא תכונות מוזיקליות "מזרחיות" וגם לא "ים תיכוניות".
7. בואו נפסיק להשתמש באביהו מדינה או עמיר בניון כעלה תאנה ל"מזרחי איכותי". מי שמזעזע את יהורם גאון, קל לנחש, הוא קובי פרץ, ולא צריך להיות אליטיסט בן 70 כדי להסכים איתו. "כמה אהבה יש בנשמה" הוא משפט אינפנטילי נעדר משמעות, במיוחד כשהוא בא על רקע דאנס עני, וולגרי וכעור. גם ליאור נרקיס ומושיק עפיה מייצרים בדיוק את אותו כלום מוקלט.
משה פרץ ודודו אהרון מייצרים פופ מסולסל, מטופש ומונוטוני, אבל פחות בוטה ובהמי בכוונותיו וברצף המילים והצלילים שלו. אייל גולן מחליק באותה קלות לארצישראליות מיושנת ומקסימה של "חלומות" כמו לברבריות של העולם השלישי ב"מי שמאמין"; ושרית חדד – נדמה שהכל התחיל ב"יאללה לך הביתה מוטי", שכתב לה קובי אוז, לא בדיוק אחד שקופח ע"י הממסד.
בשורה התחתונה הבעיה היא לא מוזיקה מזרחית, הבעיה היא מוזיקה מזרחית גרועה. אתם רוצים לעשות מיליונים מהרינגטונים – סבבה, רק קחו בחשבון שזה יחזיק בדיוק עד הרינגטון הבא. את "רוזה רוזה" כולנו עדיין זוכרים היטב.