זו לא עת לזעם. היום בו קוברים בנחשון את שירה בנקי, שהשתתפה במצעד הגאווה והסובלנות ה-14, הוא לא הזמן לזעם. גם כשמצעד הבהמות שצעד מולנו לא היה נכון לזעום. כעס וזעם גם לא היו הרגשות ההולמים כשנאלצנו לצעוד במתחם סגור, או כשנאלצנו להגיש עתירה אחרי עתירה נגד עיריית ירושלים, או כשהחלפנו את החולצה אחרי ששקית של שתן הושלכה עלינו מאחד הגגות. באף אחד מהרגעים הללו אין כעס. יש בהם גאווה, אבל מעולם לא היה בהם כעס.
אנחנו לא כועסים על הקללות שלכם ולא מפחדים מהאיומים שלכם. לא הפחדתם אותנו ב-1997 כשהבית הפתוח בירושלים קם, ולא כשהמרכז הקהילתי נפתח ברחוב בן יהודה, ולא כשקבוצת הנוער הראשונה נפגשה, ולא בקבלת השבת הראשונה בבית הפתוח, ולא במצעד הראשון ב-2002, ולא בדקירות של 2005 - וגם לא עכשיו. כמנהג עירנו ירושלים, אנחנו חיים כאן את חיינו, עם אמונה ובלי פחד וזעם.
אבל כשאתם שותקים, אנחנו זועמים. לא תמיד שומעים היטב את הקללות, אבל את השתיקה שלכם שומעים מצוין. הנה מה שהשתיקה שלכם אומרת: שכל דבר שהוא פחות מרצח של נערה בת 16, וכל דבר שהוא פחות משריפתו למוות של תינוק, אינו ראוי אפילו לגינוי שלכם. וכמה שרק תגנו עכשיו יותר ותוקיעו יותר, ככה אנחנו נשמע חזק יותר את השתיקה שלכם.
אחרי ששירה וחמישה צועדים נוספים נדקרו ביום חמישי, היא ועוד חמישה, אנחנו המשכנו לצעוד. לצעוד בשקט, כי זו לא הייתה העת לזעום. ומאז, בזמן שהיא נאבקה על חייה, אתם גיניתם וגיניתם וגיניתם. ועם כל גינוי, אנחנו נזכרנו בשתיקה שלכם ובאופן שבו נתתם דרור לגזענות והובלתם אותה אל שולחן הממשלה ואל משכן הכנסת. כי מי לא יזדעזע מרצח של נערה או תינוק?
אבל זעזוע אינו תחליף לחשבון נפש. תעסקו קצת פחות בגינויים. אולי תתמקדו, בשקט, בבושה. ואחרי זה תחסכו לנו את האמפתיה ותגידו לנו מה בדיוק אתם מתכוונים לעשות כדי שחברה גזענית, אלימה וכובשת תציל את עצמה מהריקבון הזה.
אנחנו נמשיך לחיות, לאהוב ולצעוד בירושלים.
בעיניים דומעות ובלב שבור, אנחנו
נמשיך לחיות בירושלים.
למרות התפילות שלנו שלא נענו, אנחנו נמשיך לאהוב בירושלים.
עם
הזיכרון של שירה זכרה לברכה, אנחנו נמשיך לצעוד בירושלים.
היום הוא לא היום לזעם. יום בו קוברים נערה בת 16 הוא לא היום לזעם. היום הוא היום בו
שירה בנקי נטמנת באדמה. מי ייתן והמקום ינחם את משפחתה של שירה בתוך שאר אבלי ציון
וירושלים. יהי זכרה ברוך.
חגי אלעד, מנכ"ל "בצלם", היה המנכ"ל הראשון של "הבית הפתוח" בירושלים