בכל פעם שנדמה לנו כאילו מדינת ישראל הגיעה למצב החמור ביותר בתולדותיה, לשפל מדרגה כזה מבחינה פוליטית-חברתית-מוסרית שממנו אי אפשר עוד לרדת, באה המציאות וטופחת על פנינו. בכל פעם שהמעטים השפויים שעוד נותרו בישראל - ולא נותרו בה יותר מדי אנשים שפויים כאלה - אומרים לעצמם "זהו, מכאן אפשר רק לעלות", באה המציאות ומורידה להם סטירת לחי מצלצלת.
אם היה נדמה לנו עד לפני רגע קצר שזו הממשלה הימנית ביותר והאסונית ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל, עכשיו בא ראש הממשלה נתניהו, צירף את "ישראל ביתנו" לקואליציה, מינה את אביגדור "איווט" ליברמן לשר הביטחון והראה לציבור בישראל מאיפה משתין הדג. "ממשלת ימין עמוק", הכריזו בשמחה במפלגת הבית היהודי וכנראה שיש להם באמת סיבה לחגוג (במאמר מוסגר שווה יהיה לעצור ולחשוב לרגע על המונח הזה "ימין עמוק". מה זה אומר בעצם, "ימין עמוק", בתרגום לעברית פשוטה: ימין קיצוני? ימין רדיקלי? ימין לאומני? ככל הנראה, כל התשובות נכונות אז למה לא לקרוא לילד בשמו?).
אבל להבדיל מאחרים, אני לא מפוחד ולא מבועת. כלומר, אני כמובן חושב שהמינוי הזה הוא אסון אמיתי וגם אם ליברמן לא הולך לממש מחר את איומיו המשוגעים - בין השאר הוא הזכיר את הפצצת סכר אסואן וכיבוש מחדש של רצועת עזה - הרי שלהעמיד בריון, מתנחלי, פופוליסטי ובעיקר חסר כל ניסיון, בראש המערכת הביטחונית הישראלית, זה מעשה טירוף של ממש שאחריתו מי ישורנו.
>> תפסיקו לפחד - מדינת ישראל צריכה שריף
אבל, מצד שני, אני גם חושב שזה דבר טוב באיזה אורח מוזר. למה טוב? כי אולי עכשיו ממשלת הימין הקיצוני הזו תלך עם הדברים עד הסוף. תעוף על עצמה, מה שנקרא. אולי עכשיו, ללא כל גורמים מתונים ומרככים כמו משה "בוגי" יעלון, שבינתיים משרת שר החוץ עוד לא הוצעה לו. או חס וחלילה כניסה של סיעת "המחנה הציוני" לקואליציה. כניסה שאם הייתה קורמת עור וגידים, הרי שכל תפקידה היה לשמש כגורם מרכך כלפי חוץ ש"ילבין" את ממשלת הימין הקיצונית שמשתוללת בכנסת העשרים, או לחלופין לשמש כשק החבטות של הח"כים מימין ("הסמולנים אשמים בזה ואשמים בהוא").
אבל עכשיו, סוף סוף, אין יותר מסכות והעמדות פנים. וגם לא יהיה יותר את מי להאשים. השמאל הישראלי המרוסק רחוק כבר לפחות שני עשורים ממוסדות השלטון. עכשיו זו שעתו הגדולה של הימין הקיצוני. ממשלת הימין הלאומנית, הגזענית, המילטריסטית והאנטי-דמוקרטית הזו מנהלת עכשיו את המדינה באופן גלוי ורשמי, בלי מעצורים. והממשלה היא גם זו שתידרש, בבוא היום, לשאת בתוצאות ובהשלכות של הדבר. רציתם ממשלת "ימין עמוק"? בבקשה, בוא נראה לאן עוד תדרדרו את מצבה הביטחוני, חברתי, מדיני ומוסרי של ישראל. ועובדה, עוד אפשר לרדת - קבלו קואליציה של 66 מנדטים המורכבת מחבורה של תומכי להב"ה ולה פמיליה.
אפשר כבר לדמיין את בנצי גופשטיין והצל מעבירים דאחקות במזנון הכנסת יחד עם בנט ואיווט. זו הרמה ואלו הם פני הדברים. קואליציה כזו תוביל את ישראל, במוקדם או במאוחר, לקטסטרופה גמורה. להבדיל מאחרים, אני חושב שהקטסטרופה כבר כאן מזה זמן רב (מלחמת לבנון השניה ומלחמת עזה הראשונה, השניה, השלישית, הרביעית ועוד היד נטויה) אבל כנראה שכל זה לא מספיק לישראלים. עד כמה שהדבר נשמע נורא, נראה שהעם בישראל זקוק להגיע לאפוקליפסה, עכשיו. הרעיון הזה מחריד כמובן: כדי שאולי יהיה פה טוב, כדי שאולי תהיה פה עוד איזו תקווה קלושה להסדר מדיני ושיפור רמת החיים של הישראלי הממוצע, שלא יכול לגמור את החודש. לצד תקווה לפלסטיני החי תחת משטר כיבוש צבאי כבר קרוב לחמישים שנה - כדי שהדברים האלו יקרו, צריך להתרחש איזה אסון נורא. תמיד נחרדתי מהרעיון הזה אבל כנראה שאין ממש ברירה אחרת והנה הדבר קורה לנגד עינינו ברגעים אלה.
במובנים רבים, מדינת ישראל היא נס ופלא היסטורי של ממש. פנטזיה של מיעוט קטן שבא והקים מדינה כנגד כל הסיכויים. אבל זה לא הפלא היחידי שישראל רשומה עליו; אחרי הנס הגדול של יישוב הארץ והפרחת השממה ישראל המציאה סוג חדש של מעשה אלכימיה הפוכה: לקחת זהב ולהפוך אותו לזבל.