כפי שבוודאי הבנתם, אין מדובר במו"מ בין הישראלים והפלסטינים שנפתח בימים אלה בוושינגטון. ברוכים הבאים למחנה הקיץ של פעילי תנועת החרם על ישראל המתקיים בניו-יורק במקביל לשיחות ביוזמת הארגון האנטי-ישראלי "קול יהודי לשלום". אל תתנו לשם להטעות אתכם. באירוע הזה, לא ידברו על הסדר מדיני או על שלום והידברות. כאן מדברים על כיצד להחרים את ישראל ולהפוך אותה למוקצית מבין משפחת העמים.
"לקייטנת החרם" הזו הגיעו בימים האחרונים פעילים משלל ארגונים מהמקומות אשר הפכו בשנים האחרונות לחזית המדינית החדשה: הקמפוסים ברחבי ארצות-הברית. שם בין כתלי המוסדות היוקרתיים והמדשאות ירוקות העד מנהלים ארגונים המחשיבים עצמם פרו-פלסטינים ומתהדרים בשמות המשלבים את המילים "שלום", "צדק" ו"זכויות אדם" את המערכה כנגד כל דבר "ישראלי": החל מדרישה לניתוק קשרי מחקר אקדמיים עם אוניברסיטאות בארץ והחרמת מוצרים כשרים בקפיטריות ועד אלימות וונדליזם כנגד סטודנטים, אנשי סגל ורכושם רק מפני שהצהירו בפומבי שהם, רחמנא ליצלן, תומכים בישראל.
אגב זה, אם חשבתם שההסברה הישראלית "על הפנים", תחשבו שוב. עבור הפלסטינים המצב כאן הרבה יותר גרוע. האנשים הללו, המנהלים בקולניות רבה את הדיפלומטיה הציבורית הפלסטינית בחו"ל, אינם סרים למרותה של הרשות או של נציגיה. למעשה, הם רואים ברשות משת"פית של מדינת ישראל המרשעת, אותה נוהגים לכנות בחיבה "הרייך היהודי השלישי".
חצו את גבול האנטישמיות
קחו לדוגמא את "קול יהודי לשלום", שכבר שכח מזמן לשם מה הוקם. ראשי הארגון הנמנים על שוליה הקיצוניים של יהדות ארצות-הברית עומדים כיום בחזית המאבק נגד מדינת ישראל בשם אידאולוגיה הזויה, וכל האמצעים כשרים להשגת היעד. מטרתו המוצהרת של הארגון היא לא פחות מתקיעת "טריז" בתוך הקהילה היהודית בכדי ליצור רושם של קיטוב בנוגע לישראל. בין פעילויותיו ניתן למנות פעילות ענפה לקידום החרם הכלכלי, התרבותי והאקדמי על ישראל, עידוד "זכות השיבה" לפלסטינים לתוככי מדינת ישראל וכינון מדינה דו-לאומית בין הירדן לים. לרוב, זהות מממניו מעורפלת למדי ועם שותפיו האידאולוגיים נמנים גופים שחצו מזמן גבול הביקורת הלגיטימית על ישראל אל עבר הצהרות אנטישמיות בוטות במיוחד.
מבלי להיכנס לפולמוס הפוליטי סביב המשא ומתן והצורך להגיע להסדר ביניים או שמא הסדר מדיני כולל, קשה שלא להבחין כי בזמן שהמזרח התיכון רועד ומזדעזע, שליטים באים ונופלים, מלחמות אזרחים ואחים עדיין גובות מאות קורבנות מדי יום ביומו – בוחרים ארגוני החרם בצביעותם האופיינית להמציא פטנטים נוספים כדי לתקוף שוב ושוב את ישראל, המדינה היחידה שמוכנה לשלם מחיר כבד להתנעת הידברות בין עמים.
האם ילמדו את הפעילים במחנה הקיץ כיצד לעודד את ממשל אובמה להציל את אזרחי סוריה המדממת? האם ילחצו על אנשי הקונגרס שלהם לקצץ בסיוע למצרים בשל ירי על האזרחים המפגינים בכיכר תחריר? סביר להניח שלא. הגיעה העת להוציא מהלקסיקון שלנו את צמדי המילים "ארגוני שלום" ו"ארגוני זכויות אדם" בבואנו לתאר את פעילותם של אלה העוסקים באובססיה ימים כלילות בהסתה נגד ישראל בכדי למנוע כל פתרון או הסדר באזור. החשש של האנשים הללו מוצדק: במידה ואכן יפרוץ שלום באזורנו, הם פשוט ייאלצו למצוא עבודה אמתית. בדיוק כמו בתהליך המשא-ומתן, גם כאן אנחנו באותה הסירה עם ההנהגה הפלסטינית. מי אמר שאין לנו פרטנר?
עידו דניאל הוא סטודנט למדע המדינה באוניברסיטת תל-אביב וחבר בארגון הסטודנטים What Israel העוסק בדיפלומטיה ציבורי