זהו סיפור עצוב על אנשים שמתגאים בפתיחות ובקבלת האחר, שנושאים את דגל חופש הביטוי בגאון ומשמיעים בצדק רב צעקה המבטאת את הרצון לשייכות – אך נוהגים באלימות ובגסות כאשר ניצבת מולם סיטואציה מורכבת של קבלת השונה בתוכם.
בשבוע שעבר היה אמור להתקיים אירוע לקהילת הלהט"ב בדרום תל אביב, במרכז לצעירים בשכונת התקווה. על פי ההודעה, מדובר בפאנל בהשתתפות שלושה דוברים, "שלושה סיפורים של שלוש דמויות משכונות דרום תל אביב, על גאווה, זוגיות, הורות וחיים כלהט"ב". שלושת הדוברים שונים בתפיסת עולמם ומייצגים קשת של דעות: גיא זוזות, פעיל שכונתי בעבר וכיום מנהל את המרכז הקהילתי "בית דני"; עברי באומגרטן, פעיל סביבתי וחברתי וממייסדי ועד השכונה; ושפי פז, פעילה חברתית, ממובילות המאבק לגירוש המסתננים.
נשמע מקסים, לא? מה יותר ממלא ומעצים מאירוע שמציג את הגוונים והקולות השונים בתוך הקהילה?
אבל יש מי שחשב אחר.
לפני כשבוע וחצי האירוע פורסם ברבים והחל למשוך אליו, לצד מתעניינים ותומכים, גם ביקורת רבה על השתתפותה של נציגת הימין והמאבק במסתננים. לגיטימי; הביקורת מבורכת, כמו גם ההתעניינות. אך עד מהרה החלו הניסיונות הנמרצים לביטול האירוע מצד מספר פעילים חשוכים וחסרי סובלנות, נציגיהם של סותמי הפיות בחברה.
בתחילה נכתבו פוסטים זועמים בדף האירוע מלווים בגידופים ובנאצות: "שפי פז היא חלאה אלימה וגזענית", "בושה וחרפה להזמין את הגזענית הזו", "היא פשוט מפחידה", "מפיצת שנאה". כשהגיעה ההשוואה לחמאס הפסקתי לקרוא. בהמשך פורסמה עצומה של עמותת "זזים" הקוראת לביטול השתתפותה של פז. יש לציין כי רבים תמכו בבחירה ליצור שיח מגוון ופלורליסטי ועודדו את יוזמי האירוע – מרכז הצעירים והמרכז הגאה.
מארגני האירוע ספגו את האש – החל מביקורת גסה ובוטה ועד הודעות אישיות ואלימות מילולית. אנשים קיצוניים – שמתיימרים להיתפס כאבירי חופש הביטוי ומנסים לנכס לעצמם את קולה של הקהילה כולה תוך שיוך למחנה פוליטי אחד – הפעילו על המארגנים לחץ אגרסיבי, והאחרונים חששו לקיימו. בשיחות שהתנהלו בימים שקדמו לאירוע, מתוך רצון אמיתי להתמודד בגבורה עם הקשיים והמחלוקות, הוחלט שחופש, פתחון פה וריבוי דעות חשוב יותר מהכל. בין הצעירים היו לבטח אנשי שמאל ואנשי ימין, אבל המשותף להם היה הרצון לשמוע, להכיר ולהכיל.
בסופו של דבר, הלחץ הרב והחשש מהפגנות ומפיצוץ הפאנל הכריע והאירוע בוטל מספר שעות לפני שהיה אמור להיפתח. בהודעת הביטול נכתב: "ניסינו לתת במה לסיפורים של להטבי"ם/ות מדרום העיר. אנחנו חיים באזור מגוון, מורכב ועם הרבה מחלוקות ולמרות הביקורת רצינו לשים את הדברים הללו בצד ולתת לערב אחד מקום לשיח אחר - מקבל, פתוח ומכבד... אנחנו מלאים תקווה ששיח בין שכנים ואנשים שחולקים גורל דומה יוכל להתקיים בעתיד".
כמה השראה מספקים הצעירים האלה. הלב נצבט נוכח האכזבה והתסכול. באמת הצטערתי לשמוע על הביטול – לא בשביל שפי פז, שממילא משמיעה את קולה בהזדמנויות רבות, אלא בשביל הצעירים הללו שהפסידו בגדול. הם חוו על בשרם את השנאה והחושך – בדיוק הדברים שבהם לומדים תמיד להילחם, בין אם משתייכים לקהילת הלהט"ב ובין אם לאו. אין לי ספק שהחוויה הקשה שעברה עליהם מגבירה את השסע ואת הפילוג. המסר שמתקבל מביטול האירוע והסיבות לביטולו ברורים: ההקשבה, הקבלה וחופש הביטוי אינם רלוונטיים כאשר מדובר בתפיסות עולם פוליטיות שונות. אתם מתבקשים להוריד את הראש בפני רצונם של הצווחנים והבריונים ולציית לאג'נדה.