לפעמים נדמה שהעיסוק היחידי של ישראלים שהיגרו לברלין זה להיכנס לסופר, לקנות כמה דברים ולהעלות תמונה של החשבון לפייסבוק. זה תמיד יהיה זול באופן מעורר קנאה, ותמיד גרסה למשהו ישראלי - מילקי או קוטג' או גבינה צהובה. ובכיף, למרות שאי אפשר לתהות למה כל מי שעובר לברלין תמיד בלחץ על עמק 28% במקום, נגיד, מפרק את מדף המאפים בסופר או קונה את המעדן המשונה ההוא שאף פעם לא ראינו בארץ. זה מה שאני הייתי עושה, אבל אני לא גרה בברלין. וכשאני נכנסת לסופר הישראלי הממוצע הקרוב לאזור מגוריי אני יודעת שזה אף פעם לא ייגמר בפחות ממאתיים שקל, ושכפי הנראה אחכה למבצע על טבעול. זה נראה לי מובן מאליו, אבל יש מדינות שבהן מובן מאליו לקנות כמה אוכל שרוצים בסופר. 

הפוסט שעלה אתמול בפייסבוק, בעמוד מעודד ההגירה "עולים לברלין", פירט שוב את אותו סל מוצרים זול מברלין לא חידש לנו כלום, אבל הצליח לעצבן. טבעי, אנחנו לא אוהבים שמזכירים לנו שדופקים אותנו. כמובן שפייסבוק מיד התחלק לאלו שמכריזים שחרא כאן ובואו נלך, לעומת אלו שמגיבים להם שיאללה יאללה שירדו כבר מהארץ אבל שלא יתחילו לבכות כשיעלו אותם על הטרנספורט לאושוויץ. כי בכל זאת, ברלין.

הביאו לנו את הגבינה הנאצית

ולמה דווקא אלה שעוברים לברלין כל כך מעצבנים את המגיבים? הרי יש עשרות אלפי ישראלים בסיליקון ואלי שרמת חייהם גבוהה בהרבה, אבל הם דווקא נחשבים לגאווה ישראלית. אולי בגלל שאלו שעוברים לברלין לא עושים זאת בעקבות עבודה או חלום או בגלל בן או בת הזוג, הם עוברים לברלין בשביל לא לחיות בישראל. בשביל להיחלץ מיוקר המחיה ומעתיד דחוק כלכלית ומשולל פנסיה, כלומר בשביל לא לחיות כמונו. הבחירה שלהם היא ביקורת ישירה על זו שלנו.

חשבונית ברלין (צילום:  Photo by Flash90, פייסבוק)
התמונה בפייסבוק שהקימה לתחייה את "הקרב על המילקי" | צילום: Photo by Flash90, פייסבוק
אבל נחזור למילקי. על מנת להזכיר לנו שתמיד אפשר למצוא משהו דבילי להגיד, הגיע דורון כהן, מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, שאמר ש"מי שכתב את הסטטוס בפייסבוק שיקר במודע" כי הסניף ממנו נקנו המצרכים שייך לרשת דיסקאונט גרמנית. כן, כי זה העניין, כי אם זאת הייתה רשת סופרים רגילה ולא הרמי לוי המקומי, המצרכים היו זולים רק בשלושים אחוזים ולא בארבעים. תודה לך על תגובה עניינית ובוגרת, עכשיו בטוח נרגיש הרבה יותר טוב כשנפדה את הפנסיה שלנו על מנת לרכוש קפה מגורען. לא ברור מה עדיף, תגובתו של כהן או הפוסט של יאיר לפיד מתחילת השנה שתוקף את היורדים ש"מוכנים לזרוק לפח את הארץ היחידה שיש ליהודים כי בברלין נוח יותר", ומזכיר להם שהייתה פעם שואה. כן, כי הדרך לגרום לנו להישאר במקום שחרא לנו בו, היא להזכיר לנו שגם במקום אחר חרא. שזה בדיוק כמו לנסות להוכיח לנו שלא באמת זול בברלין, אלא שיקר שם כמעט כמו פה.

ואולי בכל פעם שעולה פוסט כזה, רגע לפני שהויכוח המנג'ס הזה הופך שוב פעם לקרב בין תומכי ההגירה למתנגדיה,בצירוף תגובה של בכיר זה או אחר שתזכיר לנו שמאחורי כל מיץ תפוזים בשלושים שקלים יש לפחות פוליטיקאי מטומטם אחד, אולי כדאי להזכיר להם שזה בכלל לא העניין. שהחשבונית הזאת לא עלתה לפייסבוק כדי שנהגר לברלין, אלא בשביל שהמחירים הזולים יהגרו לכאן. תביאו לסופר שלנו את הגבינה הנאצית ואת הרביולי הארי ביורו עשרים, כי האנשים שמהגרים בגלל יוקר המחיה הם לא הבעיה, יוקר המחיה הוא הבעיה. ותתחילו מהמילקי. אולי הוא לא יגרום לאף אחד להגר, אבל לפחות תהיה סיבה אחת להישאר.