"אני לא בכת, אין לי גורו ואני לא 'מחבקת עצים'" – כך נפתח הסרטון שפורסם בפייסבוק בשבוע שעבר ועורר כל כך הרבה זעם וביקורת עד שהוסר מהרשת. הגולשים כעסו על השיח הלא-אחראי, על הדוברת חסרת הידע הפורמלי. אבל אף אחד מהם לא דיבר על האופן שבו הוצגו מחבקי העצים: בטון מזלזל, במירכאות כפולות, בצמוד לכת ולגורו.
תגידו, מתי חיבור לטבע נהיה ההפך מהמיינסטרים הרציונלי? למה זה הדבר הלא-מקובל? גם לי יש תואר הנדסאי, גם אני עשיתי תואר ראשון, אני עדיין לומד באוניברסיטה. האם אני לא יכול להיות אקדמאי שמחבק עצים?
האמת היא שגם אני גיחכתי כששמעתי בפעם הראשונה על התופעה של אנשים שהולכים לסדנאות חיבוק עצים – ועוד משלמים על זה. חשבתי שאלו אנשים תימהוניים, בודדים וחסרי חיים. צחקתי עליהם. אבל בשנים האחרונות, עם הלמידה ההתפתחותית ועם ההתעסקות בעבר ובזיכרונות, הבנתי שכמו בעוד דברים שהייתי רגיל לצחוק עליהם – גם הפעם הבדיחה הייתה על חשבוני.
נזכרתי שכילד תמיד טיפסתי על עצים. חלק נכבד משעות אחר הצהריים הייתי מבלה על איזשהו עץ בחורש הקרוב לבית, יושב על ענף וצופה בטבע הקרוב ובהר הכרמל הרחוק והמלא בעצים. הכי אהבתי לשכב על הבטן על ענף מאוזן יחסית ולחבק אותו. כשנהייתי אבא למדתי שקוראים לזה "תנוחת הנמר". השהות על העץ תמיד הרגיעה אותי ונסכה בי שלווה נעימה.
עצים הם יצורים חיים. יש להם חכמה, יש להם זיכרונות, יש להם תקשורת ענפה עם הטבע הסובב אותם. הם יודעים להסתדר ביניהם ולחלוק מרחב מחיה ומשאבים – לא כמונו שנלחמים והורגים בשביל זה.
עצים הם פילטרים של אוויר, הם מייצרים לנו אוויר נקי לנשימה. אנחנו מזהמים את האוויר והם מנקים אותו עבורנו. עצים מספקים לנו פירות, עושים לנו צל, מהווים מחסה מהרוח, נותנים לנו הגנה מהסכנות שעל פני הקרקע, עוזרים לנו לצוף על פני המים. אפילו כשהם מתים הם ממשיכים להועיל לנו – מספקים חומר בעירה להסקה ולבישול וחומר גלם לכלים ולרהיטים.
שמתם לב שעצים משירים את עליהם לקראת החורף ומתכסים שוב בעלים לקראת הקיץ? בקיץ העץ מצמיח עלים כדי לתת לנו צל, ולכן החורף זה זמן טוב להשיל את העלים, שיחד עם הגשם הופכים מהר יותר לאדמה טובה ופורייה. בעצם, העצים אומרים לנו: "אנחנו כאן כדי לתת לכם את כל מה שאנחנו יכולים!".
לא מגיע להם חיבוק על כל זה?
אבל לחבק עץ זה לא רק להגיד לו תודה. לחבק עץ זה גם להעביר לו מידע ביולוגי (ממש כמו בטכנולוגיית NFC – תקשורת טווח אפס) ולאפשר לו לייצר חומרים שמותאמים אליכם – פירות, אוויר, כל מה שחסר לכם. לחבק עץ זה גם להתחבר לפראנה, לאנרגיית החיים שלו, מטען טבעי ורב עוצמה. לחבק עץ זה לרוקן אנרגיות לא טובות (כמו של חרדה ודיכאון) ולקבל בחזרה אנרגיה נקייה. אתם מוכנים לוותר על כל זה רק בגלל שמישהו יקרא לכם "מחבקי עצים"?
אני לא בכת, אין לי גורו. אבל אני מחבק עצים.
הכותב הוא מנחה מעגלי גברים ותהליכי התפתחות באמצעות הטבע