הפעם אתחיל דווקא מהשורה התחתונה. להערכתי, בנימין נתניהו ואהוד ברק לא יובילו בעתיד הקרוב תקיפה ישראלית באיראן. הם לא יעשו זאת מכמה סיבות: ראשית, לשניהם ברור, כי על אף הלהט המשיחי שאופף אותם כלפי חוץ, הרי שלתקיפה ללא מעורבות אמריקאית – סיכוי קטן מאוד לשאת פירות של ממש על כל המשתמע מכך. בנוסף, תקיפת מתקני הגרעין תוביל במקרה הטוב לעיכוב של שנה-שנתיים לכל היותר בפרוייקט הגרעיני של איראן, תעיב במידה ניכרת על מערכת היחסים בין ישראל וארצות הברית (בהנהגתו של אובמה אשר יזכה ככל הנראה גם בבחירות שייערכו בנובמבר הקרוב) ואף תפגע במעמדה הבינלאומי של ישראל. כל זאת לפני שהזכרתי כהוא זה את האבידות בנפש והפגיעה ברכוש. גם הקברניטים אשר ששים אלי קרב מודעים לכל מה שכתבתי עד עכשיו – אז הם פשוט משחקים פוקר - עם יד לא כל כך חזקה.
הקלפים שמחזיק נתניהו בידו אינם מבשרים טובות מבחינתו. אהוד ברק לוחץ על ראש הממשלה לקבל החלטה בהקדם. לכולם ברור מהי ההחלטה שלה מייחל שר הביטחון, אך בה בעת, נתניהו יודע כי ראשי מנגנון הביטחון יתייצבו כאיש אחד נגד תקיפה. נכון, הדרג המדיני הוא המחליט ואילו הצבאי הוא רק המבצע אך ראש הממשלה יודע פוליטיקה מהי והוא מודע לכך שבמבחן דעת הקהל יהיה לו קשה מאוד להוביל מהלך שבני גנץ, אמיר אשל, תמיר פרדו ויורם כהן מתנגדים לו נחרצות. הם פשוט זוכים לאמון ציבורי גדול ממנו.
נתניהו רואה לנגד עיניו רק את נתניהו
במילים אחרות, רבים יגידו כי נתניהו רואה לנגד עיניו רק את בגין אשר השמיד את הכור העיראקי, אבל האמת היא שנתניהו רואה לנגד עיניו במרבית המקרים רק את נתניהו. ראש הממשלה חכם ומנוסה מספיק כדי להבין שאת המנדטים שאותם הוא מקווה לצבור במקרה של תקיפה מוצלחת, יהיה לו הרבה יותר קל לאבד במקרה של מאות הרוגים וכישלון במבחן התוצאה. האמת היא שנתניהו גם לא זקוק למנדטים האלה, אם לא יקרה דבר בלתי צפוי, הוא ימשיך לכהן בתפקידו הנוכחי גם אחרי הבחירות הקרובות.
לבסוף, ראש הממשלה, בוגר סיירת מטכ"ל, מבין כי מהלכים אסטרטגיים אמיתיים מתוכננים ונידונים בחדרי חדרים ולא בכלי התקשורת – כך פעל בגין, כך פעל גם על פי פרסומים זרים אולמרט. מה שקורה עכשיו זו לא התנהלות לפני תקיפה – זהו כאמור לא יותר ממשחק פוקר מתוכנן ומתוזמן להפליא.
הסיכוי שאיראן תשגר פצצה על ישראל קלוש
מעברו השני של השולחן ניתן למצוא את נשיא ארצות הברית שהבהיר לישראל במגוון הזדמנויות, שהוא לא יראה בעין יפה מהלך ישראלי חד-צדדי. סביר להניח שראש הממשלה לא מאמין למילה שיוצאת מהפה של אובמה, אך למרות כל הדיבורים על ריבונותה של ישראל, ברור לו כי מהלך צבאי מול איראן ללא סיוע והסכמה של האמריקאים, לא יצליח ויעורר אנטגוניזם של ממש גם בקרב תומכיו בארצות הברית, על אחת כמה וכמה באם יתבצע לפני הבחירות הקרובות.
נתניהו קורא היטב את המפה הפוליטית האמריקאית ויודע שגם אם ידידו הוותיק מיט רומני יגבור על אובמה – ארצות הברית לא תמהר לתקוף. כך או כך – יהיה עליו להמתין למיצוי הסנקציות – או לנקודת האל-חזור האמיתית. איראן למדה מתקדים עיראק – פשוט זה לא יהיה. לא מדובר עוד על זבנג וגמרנו. ראש הממשלה מצפה לקטוף בשלב מאוחר יותר את הפירות על האיפוק שאותו יש בכוונתו לגלות עכשיו.
עוד חשוב לזכור שאנחנו רגילים לדבר על הגרעין האיראני מפרספקטיבה ישראלית גרידא, אך האמת היא שהסיכוי שאיראן אכן תשגר בבוא היום פצצה לעבר ישראל (באם תגיע ליכולת גרעינית) הוא קלוש למדי. לא, זו לא נאיביות כי אם נקודת ראות כלל-מערכתית. חמינאי ואחמדינג'אד מודעים לכך שגם אם ירצו בכך בכל ליבם – לא יעלה בידם למחוק את ישראל מהמפה, ומשום כך הרי שהמטרה העיקרית של איראן היא לחצות את הסף הגרעיני שלאחריו כללי המשחק במזרח התיכון ישתנו. איראן תהפוך למעצמה גרעינית והדבר יקשה על המדינות האחרות בקהילה הבינלאומית להתנגד לתביעותיה האזוריות והגלובליות כאחד. הודו ופקיסטן הן יריבות מרות שפיתחו נשק גרעיני. הן לא עשו זאת על מנת להשמיד האחת את השניה – הן עשו זאת משיקולים אחרים שניתן לסכמם במשפט אחד - "ונראה מי ירגיז אותי עכשיו". למרבה הצער, גם אם ירצה בכך – לא יוכל נתניהו לבלום בכוחות עצמו את שגעון הגדלות של משטר האייתוללות.