מול ביתם של הוריך ג'ודי וסילבן קראנו: "הון-שלטון סילבן שלום" – קריאה המבטאת את דאגתנו העמוקה מהמתרחש במדינה שבה גידלנו את ילדינו. יותר מדי ילדים במדינה הפכו שקופים בעיני אצולת הממון שאליה משתייכים הוריך. בניגוד אליך, לילדים של רובנו לא מצפה איזו ירושה שתסדר להם את החיים. בניגוד אליך, לא נולדנו עם כפית של כסף. אנחנו "הבלתי-מחוברים", אנחנו הרוב.
תפיסת המציאות שלך מר ניר מעוותת עד כדי שלא היססת מצד אחד לקרוא לנו טרוריסטים ומצד שני הרעפת עליינו מטובך והצעת לסדר לנו פגישה עם ראש לשכתו של אביך שר האנרגיה. למרות כל השינוי התודעתי שעבר כאן במדינה אינך מבין שזו בדיוק הבעיה: אתה מקורב אז אתה מסדר פגישה. האם לא עלה על דעתך אפילו לבדוק – אולי כבר לפני חודש וחצי שלחנו לאביך המאמץ מכתב במשרדו אבל הוא בחר להתעלם מאיתנו ולא ענה.
נורווגיה או ניגריה?
אנחנו פשוטי העם הבלתי מחוברים לא חשובים מספיק בעינייו של סילבן. הוא מחובר כעת לכסף הגדול,לבעלי הממון ולשולטים על הכח. המחוברים , בין אם הם טייקונים או וועדי עובדים השולטים על אספקת החשמל והמים - הם יכולים לקבל פגישה עם כבוד השר בכל רגע. מבט בעמוד הפייסבוק של השר שלום יראה לך את תמונתו עם מנכ"ל נובל, תמונתו עם תשובה, תמונתו עם מנכ"ל וודסייד. ואילו אנו, הבטריות שמניעות את העושר הרב של משפחתך והמחוברים האחרים – אנו לא זוכים לשום התייחסות, עד שבאנו להפגין לך ליד הבית.
לכאורה המילה "יצוא" נשמעת טוב אבל במקרה של אוצר הגז בים ניצבת בפנינו החלטה מסוג שלא היתה מעולם בעבר. האם נאפשר למשק הישראלי קפיצת מדרגה כלכלית תעשייתית שלשימוש בגז לא רק כאנרגיה נקייה לחשמל, אלא גם כחומר גלם לתעשייה, להורדה משמעותית יותר של יוקר המחייה על ידי הורדת מחיר החשמל בארץ, ליצירת שיפור מהותי ומתמשך באיכות האוויר בעזרת הסבת עתודות הגז לדלקים נקיים לתחבורה ושמירה על רזרבת גז לצורך הבטחון האנרגטי ארוך הטווח של המדינה – או שנאפשר לטייקונים לממש את אופציית הרווח המהיר ולהעדיף ייצוא של חלק ניכר ממשאבי הגז.
התוצאה האמיתית היחידה מאישור מיכסות יצוא תהיה הכפלת קצב זרימת המזומנים לחשבונות הבנק (השמנים ממילא) של מונופול הגז. בשתי דרכי הפעולה תקבל המדינה את אותו סכום של תגמולי הגז בקצב איטי של 3% לשנה מתוך קרן שהוקמה לצורך זה – רובנו לא נרגיש בכסף שיבלע בתקציב.
אתה מבין מר ניר, אנחנו מפגינים לך ליד הבית כי אנחנו מודאגים ממה שיקרה בבית שלנו. הילדים שלנו, הנכדים העתידיים – כולם יושפעו מההחלטה של אביך לדחוף במהירות את נושא יצוא הגז.
אנו הולכים להיות המפסידים הגדולים – כי במקום הגז שיימכר לחו"ל תצטרך ישראל תוך מספר שנים לייבא מחדש דלקים יקרים ומזהמים שעלותם היא פי 10 מכלל התמלוגים שנקבל על הגז. מי ישלם את מחיר היצוא? אנחנו, הבטריות.
הרי אם היית טורח ללמוד קצת היסטוריה היית רואה שמדינות רבות כמו בריטניה, הולנד, אינדונזיה מצאו עצמן כבולות בחוזי יצוא ונאלצו להפוך מיצואניות גז ליבואניות בתוך מספר שנים. היצוא הוא רווחי עבור הטייקונים אך יוצר הפסד נטו לכל משפחה בישראל (גם לאחר כניסת התמלוגים), הפסד המסתכם ב-300 אלף שקל על פני עשור, וועדת צמח התעלמה ממנו לגמרי. אבל זהו רק הצד הכלכלי המיידי. דו"ח וועדת צמח הוריד בצורה משמעותית את כמות הגז המוקצה לדלקים נקיים לתחבורה ויתכן שבכך סתם את הגולל על ההבטחות להקמה בישראל של מפעלים להסבת הגז למתנול - דלק נקי לתחבורה.
לא רק שהערכות המומחים הן כי מדי שנה היתה ישראל חוסכת בעזרת דלקים נקיים 8 מיליארד שקל בהוצאות הבריאות אלא שאלפי מקומות עבודה היו נוצרים במשק אם וועדת צמח היתה בוחרת באפשרות של הקצאת יותר גז לתעשייה הישראלית. ראינו במקרה של מפעל פניציה כיצד גז זול מציל תעסוקה למאות עובדים. ניתן לבנות בישראל תעשייה מבוססת גז אשר תוכל ליצא את תוצרי הגז – כלומר המדינה תרוויח מהוספת ערך מוסף במקום מיצוא מהיר של חומר הגלם. זוהי למעשה הברירה בין להיות נורווגיה או ניגריה.
בישראל הקטנה והמאוימת אין צורך להיחפז ולייצא את האוצר הלאומי. על אביך המאמץ שר האנרגיה לפעול לפי סמכותו בחוק: לחייב את זכייני לוויתן לפתח מיידית את השדה לצרכי המשק המקומי ולאסור על יצוא המשאב הנדיר שיכול לשנות את עתיד המדינה. עצמאות אנרגטית היא שמירה על הגז הישראלי. הורדת יוקר המחייה בעזרת הגז הישראלי היא מחויבת המציאות ונוגעת לכל אחד ואחד מאיתנו. היום יוקר המחייה פוגע כבר כמעט בכל בית (פרט אולי למחוברים כמוך).
איל עופר הוא חבר במטה המאבק לשמירה על הגז הישראלי וממייסדי "ישראל יקרה לנו"