את מלחמת ששת הימים ההורים שלנו ניצחו בלי טלפונים סלולריים. גם מבצע אנטבה התנהל ללא אסאמאסים. שנמשיך? גביעי אירופה של מכבי תל אביב ב-77' ו-81', הניצחונות באירוויזיונים של 78' ו-79', הזכייה של רינה מור, ההתנחלות בסיני, פינוי סיני, מלחמת לבנון הראשונה, פרויקט שיקום שכונות, הופעות ענק בפארק הירקון, שידורי טלוויזיה בעברית, מה יש, מלכת היופי, השיער של צביקה פיק, השפתיים של פנינה רוזנבלום, העיניים של המדינה, ידו הארוכה של צה"ל - כל אלה קרו ללא נוכחותם של טלפונים סלולריים בסביבה.
שלא לדבר על הקמת המדינה, הבאת מיליוני עולים, בניית עשרות ערים ועיירות, המוביל הארצי, הגול של סטלמך, השער של מוטל'ה והתיקו מול שוודיה - הלו, אפילו כספומטים לא היו אז.
יושבת מדינה שלמה ומרגישה משותקת בגלל, איך קראו לזה להקת אינפקציה? הברוך של סלקום, או סלכלום, או השד יודע איך קוראים לדבר הסגול הזה שבשבילו אנחנו כוכבים. כאילו, זהו? זה אנחנו? זה מה שאנחנו שווים? לוקחים לנו את הפלאפונים (סליחה, הסלקומים) ואנחנו מתמוטטים? הלו (סליחה, לא כולם יכלו להגיד אתמול 'הלו'), תתעוררו, תסתכלו מסביב. השמש זרחה (איפה הגשם?), השיטה פרחה, הוצאתם כמה עשרות שקלים פחות, דחיתם את קצכם המסרטן, ועדיין החיים נמשכו, המדינה זזה, ואף על פי כן נוע תנוע.
אמא, אני רוצה להיגמל
נכון, קשה להיגמל מטכנולוגיה אחרי שהתרגלת אליה, אבל זה לא סוף העולם. אפשר לחשוב שמי שהפסיד אתמול יום עבודה (שזה ככל הנראה הדבר הכי גרוע שקרה אתמול) לא יוכל להשלים אותו בכל אותם 100 ימי חופש כפויים שלוח השנה העברי מסדר לנו ברוב טובו (שלא לדבר על עובדי מדינה, ששליש מהשנה הם בחופש).
המדינה נחלקה אתמול לשניים - אלה שיש להם ואלה שאין להם. אלה שיכולים להזמין פיצה ואלה שלא יכולים להחזיק את הסלולרי תוך כדי נהיגה (ולגלגל ג'וינט). ממש כמו אלירז מול סער ב"אח הגדול" במשימת העניים והעשירים. רק תראו איזה יופי, כמה שקט נכנס אתמול לחיים שלכם בלי שהזמנתם אותו, כמה לחץ יכולתם לשחרר במקום להילחץ עוד יותר ולקלל את האמ אמ אמא של עמוס שפירא המסכן.
בקיצור, שום דבר לא קרה. לא פרצה מלחמה, לא חרב העולם ולא הגיע הארמגדון. כולה ניתקו אותנו לכמה שעות מהחמצן הסלולרי. אז בפעם הבאה כנסו לפייסבוק, ממילא כולם שם, ותעשו לייק לסלקום, הם לא אשמים.
גילוי נאות: הכותב הינו לקוח חברת פלאפון