אתמול במהדורת החדשות בערוץ 2 אמר הכבאי חזי לוי, שהפך במהלך הערב לדובר הכבאים, במילים אלה ואחרות: "מלאי חומרי הכיבוי נגמר. היו 200 טון חומרי כיבוי ששימשו לכיבוי השריפות בכל הקיץ. בלי מטוסי כיבוי גדולים לא ניתן להשתלט על האש. אנו מחכים למטוסים וחומרי כיבוי שיגיעו ממדינות באירופה".
בחדשות דווח כי השריפה שהחלה בדליקה במזבלת עוספייה דווחה לשירותי הכיבוי בשעה 11.30 בקירוב, ולא נעשה כלום כמה שעות. עוד דווח בהרחבה רבה כי ראש הממשלה בנימין נתניהו שיגר בקשות סיוע דחופות למספר מדינות באירופה שישלחו מטוסי כיבוי וחומרי כיבוי. נתניהו אף השקיף על השריפה ממסוק וזכה לדקות שידור רבות בכל הערוצים כשהוא מספר בארשת רצינית ונוגה כמה האסון גדול וכמה הרשויות עושות הכל לכבות את האש.
ישראל לא חלק מהעולם
מול השריפה הענקית נלחמו כבאים בידיים ריקות. ללא חומרי כיבוי, ללא ציוד מתאים, ללא מטוסי כיבוי לשריפות. מטוסי הריסוס החקלאיים הקטנים ניסו לעשות משהו, ללא הצלחה. בכל העולם יש שריפות ונלחמים בהם עשרות שנים ויש ניסיון וציוד מתאים. אבל ישראל אינה חלק מעולם זה.
לפני כעשר שנים השתוללה בכרמל שריפה קטנה יותר שכילתה רק 6,000 דונם (לעומת שטח כפול עכשיו הפעם) ולא היו בה קרבנות. כבר אז התברר כי אין לישראל אמצעים לכיבוי שריפות. קברניט אל על הוותיק אורי יפה מנסה מזה 24 שנים לשכנע את ממשלת ישראל לרכוש ולהפעיל מטוסי כיבוי, כמקובל בכל העולם.
לדבריו, יש כ-100 מטוסים זמינים באזור. לאחר השריפה הקודמת הוא ושותפיו למיזם ערכו הדגמה של כיבוי שריפה באמצעות מטוס כיבוי שהביאו במיוחד. הם הציתו אש מבוקרת באזור הכפר עין חוד, באזור בו הייתה השריפה, והשתלטו עליה במהירות באמצעות המטוס שמילא מים מהים ליד חוף טנטורה. בהדגמה היו כל ראשי משרד הפנים, כולל השר דאז.
מאז לא נעשה כלום. משרד הפנים ויתר משרדי הממשלה סירבו בעשרים השנים האחרונות לרכוש מטוסי כיבוי. אורי יפה אומר כי שני מטוסי כיבוי עולים כ-7 מיליון דולר בתשלומים משך 15 שנה. החזקתם ותפעולם עולה עם הצוותים 2 מיליון דולר לשנה. הוא אומר באופן חד משמעי כי הזנקה אחת של מטוס כזה בשעות הראשונות של השריפה הנוכחית הייתה מסיימת אותה מייד. 40 הקרבנות היו נשארים בחיים. נזקי השריפה היו נמנעים.
כמו מלחמת יום כיפור
אסון זה אינו שונה ממחדלים קודמים. ממשלות ישראל נמנעות בעקביות לטפל במניעת האסונות הצפויים, ומעדיפות לחקור מחדלים ולטפל במניעת אסונות אחרי שקרו. זה נותן הרבה חשיפה תקשורתית לרשויות. לעומת זאת, טיפול ענייני ושוטף במניעת אסונות מביא מקסימום את פרס העובד המצטיין.
מחדל השריפות הוא המשך ישיר למחדלים קודמים, ממלחמת יום הכיפורים עד מלחמת לבנון השנייה. בעשר שנים מאז פרצה שריפת הכרמל הקודמת, לא נעשה דבר למניעת הצפוי בוודאות.
הדיווחים על אמצעי הלוחמה בידי איראן, סוריה ולבנון מציירים במהימנות מה יקרה לעורף אם תפרוץ מלחמה נוספת בה הטילים ישחקו תפקיד מכריע. כמו למכבי האש, גם לכוחות הביטחון אין כל אמצעים לנטרול איום הטילים. אותה ממשלה שלא ניסתה למנוע את השריפה הנוכחית אינה מנסה למנוע את אסון מלחמת הטילים הצפוי. חומרי הבעירה כאן הם הסכסוך עם הפלסטינאים. בלי נטרול מוקדי האש וציוד מתאים לכיבוייה תהיה מלחמת הטילים הבאה לעומת מלחמת לבנון השנייה כמו שריפת הכרמל הנוכחית לעומת הקודמת.
כאשר יקרה האסון הבא ימשיך נתניהו, כמו נירון קיסר מול רומא הבוערת, לנגן בנבל התקשורת, ולומר בארשת רצינית ונוגה כמה הממשלה עושה הכל, אבל הכל, לטיפול באסון.
יגאל לביב הוא עורך האתר חדשות האנרגיה