"המאמינים, שמרו אמת בקומכם להעיד לפני אלוהים, ואל תחטיאכם שנאת אנשים לבלתי היות ישרים. היו ישרים. הוא קרוב יותר ליראת האלוהים ויראתם אלוהים, כי יודע אלוהים את מעשיכם" (הקוראן,פרשת השולחן, פס' 8)
ראשית דבר מגנים אנו גינוי חריף וחד משמעי את הפשע שהתרחש באיתמר ובו נדקרו בני משפחה אחת: אב, אם ושלושה ילדים, שהצעיר שבהם בן שלושה חודשים בלבד. פשע זה נוגד את כתבה ורוחה של ההלכה המוסלמית, ובידינו מאות טקסטים הלכתיים הן מהקוראן הן מהסונה (דברי חיי הנביא) המאשרים כי זהו פשע מתועב ומחמירים בעונש המוטל על מבצעו. לית מאן דפליג כי אילו היו חוקי השריעה מיושמים דינו של הפושע, יהא אשר יהא, היה מיתה. לא הייתה עומדת לו כל טענה שהיא בין על רקע אישי - נקמה על סכסוך עם אדם אחר, בין מחמת טובת הכלל - ההתנחלויות, גזילת האדמה ושחרור פלסטין.
מוזר וגם משונה. מדינות ערב והמדינות המוסלמיות נתונות בחבלי לידה קשים לקראת מזרח תיכון חדש הנוטה לטובת המקופחים ובכלל זה הנושא הפלסטיני, החל מפיוס לאומי בפלסטין ועד להסרת המצור על זה מהצד המצרי. עיני העולם כולו נשואות לאחרונה אל השינויים העמוקים המתחוללים בעולם האסלאמי בכיוון כבוד האזרח וכבוד האדם.
תזמונו של הפשע המתועב עם שינויים אלה לטובת אזרחי ערב ובכללם הפלסטינים מעורר תמיהות. מי האדם או הגורם העומד מאחורי הפשע המתועב? אל לנו להיסחף עם הזרם בבחינת "כל עוד ישראל ממשיכה לרצוח, מה הפלא?..." בל ניתמם לומר "ראו מה עושה הכיבוש לאנשים... מוציא אותם משיווי משקל ואף מביא למעשים מרחיקי לכת. הנה, ההוכחה הטובה ביתר היא הפעולות (פיגועים) בעבר". אל לנו לטמון ראשינו בחול ולומר "זו הדרך להתנגד לכיבוש". זהו הבל ושטות בזמנים אלה. תהליך השלום בארץ הקודש נתון בשלב של קרירות. אך קרירות פירושה גם סוג של שקט והעדר מתח.
מה המניעים של הרוצחים?
הדעת מוסחת כרגע מההתרחשויות בפלסטין בשל השינויים העמוקים המתחוללים במדינות ערב. הסקופ האחרון של "אלג'זירה" בעניין היה תיק ההדלפות מהמו"מ אך גם הוא פינה במהירות את מקומו לטובת כותרות וסיקור שוטף של ההתרחשויות במצרים, לוב, תימן ומדינות ערביות אחרות.
העניין הפלסטיני ירד מהכותרות ברוב כלי התקשורת בעולם שהתפנו לסיקור נרחב של תנועות השינוי ושל הצעירים בעולם הערבי והאסלאמי ובכלל. שינויים אלה מצאו להם הד בשאלה על אופן ההתמודדות עם הכיבוש בדרכי שלום אחרי היעלמותם של אותם משטרים. קיימת היום הסכמה שכדי להביא לסיום הכיבוש יש לפנות לדרכי שלום כשם שהופלו המשטרים באזור ללא צורך בכדור אחד.
כרגע חשובה יותר השאלה: מיהו אותו פושע שביצע את המעשה הנתעב? מה מטרתו של פשע זה? מניעים לאומיים? ידיים נסתרות המנסות להסיט את תשומת הלב מכך שמשטרים מושחתים נעלמים? האם מישהו ביקש להכות את כלי התקשורת דוגמת אלג'זירה ואחרים המוטים כליל?
יש לקיים חקירה אובייקטיבית בפשע, למצוא את הפושע ולוודא את מטרותיו. יש לחשוף את זהותו בפומבי יהא אשא יהא. אם המניעים לאומיים יש לגלות מי עומד מאחורי הפשע במיוחד בתזמון זה של התעוררות התנועות האסלאמיות במזרח התיכון. אינני שולל כל אפשרות ובכלל זה יד נעלמה ויעיד הפיצוץ בכנסייה הקופטית במצרים על כך שיש מי שלא נרתע ממשחק ציני בדמם של אזרחים למען אינטרסים שלו או של משטרים מסוימים.
ישראל נקראת לנהוג באיפוק ולחשוב, הפעם, אחרת. עליה להביא בחשבון שיש מי שמחכה בסיבוב לשובו של הנושא הפלסטיני אל מרכז העיסוק התקשורתי. יש המבקשים לגרור את יושבי האדמה הקדושה לשפיכות דמים. השימוש בסכין לטבח עולל בחיק אביו העלה בי את המחשבות האלה. אין באקסיומות ההתנגדות, עזה ככל שתהיה, טבח עוללים בסכין - אופיו של הפשע מעלה סימני שאלה רבים לגבי האדם או הגורם המבצע.
שייח' ראאד עבדאללה בדיר הוא חבר מועצה בתנועה האסלאמית, כפר קאסם