היום ה-20 לחמ"ל הפרטי שלי. שבוע וחצי לפני המלחמה היינו בהכנות לקראת הכניסה לשטח. החיילת נופר מור (22) הסתגרה בחדר מבודד באיזור הגבול דרוכה, מצפה לחדירה לרצועת הביטחון. כולנו סמכנו עליה, החזקנו לה אצבעות ושמרנו על קשר עין. השבוע הראשון היה מלחיץ במיוחד. הכנתי את החיילים. הייתה כוננות שיא. החיילת החזקה שלנו הייתה מועמדת ליציאה "מכותלי המבצר" (כך נקרא המבצע). הקמתי ועדת הסברה מיוחדת והתעקשתי על תמיכתם הבלתי מסויגת של יושבי העורף.
עם היוודע התוצאה הראשונה הכרזתי על ירידה בכוננות. "אתם רשאים לסגת ולהיכנס למצב ספיגה, הייתי מציעה לשמור על התחמושת עד להתקפה הבאה. אין לדעת מתי האויב יגיח. צריך לשמור על הבית! נופר מור לניצחון!" דממה.
המשימה החדשה של החזרה לשנת 1991, מלחמת המפרץ והצפייה המתודית בערוץ 20 קצת השפיעו עליי. אולי יותר מדי. אחרי הכל, לא כל יום החברה הכי טובה שלי נכנסת לבית הכי מפורסם ומלחיץ במדינה. אני ונופר מכירות מזה 10 שנים. אני הייתי ב"צופים" והיא הצטרפה לפעולת ניסיון בכיתה ח'. זה חופשי סיפור אהבה אחד גדול. ענק.
נופר היא לא סתם בחורה שאפשר לקרוא לה חברה טובה. נופר היא אחות. יש חברות לראות איתן סרט, יש כאלה שכיף לשבת איתן בבר, יש גם כאלה שכיף לקשקש איתן בטלפון. נופר היא חברה לה-כל. אנחנו עושות מאה אחוז מהדברים ביחד (חוץ ממקרים מסוימים, להבדיל מהתאומות המקסימות שבאמת חולקות הכל כולל הכל ביחד... מדחי אל דחי).
לנופר, בניגוד אלייך, יש ערכים
אתמול לפתע נשמעה אזעקת אמת. הפגזה. רק מה, נופר לא יכלה לשמוע אותה. מעיין חודדה גירזה פגז וחצי וכיוונה אותו לצערה לכיוון הלא נכון. הכותרת "נופר, את צרת אופקים" לא השאירה מקום לספק. נפתחה חזית משנה, חודדה כנראה מתחילה להשתעמם ביג טיים בחוות טבעון ומנסה להרחיב את 15 הדקות שהתבזבזו לה.
אני עוברת לגוף שני, כי עכשיו זה אישי.
מעיין יקירתי, באיזו זכות את אומרת את הדברים האלה על נופר? נמחקה לך מהזיכרון ההתנהגות שלך לפני שנה? להזכירך - את הדיירת היחידה שההפקה אי פעם הדיחה על גסות רוח בלי זכות ערעור. את מביישת את עצמך עם הבלוג הזה. נופר, לעומתך, יודעת לומר דברים בחכמה. בלי לקלל. היא כועסת, כן. אבל ממש לא כדי להפעיל מניפולציות על אחרים. היא חזקה ויודעת מה היא שווה ולא מנסה לחשוב "מה אני אעשה היום כדי להישאר בבית?". היא לא השתמשה באלימות (שקית על אלין...). כל מה שהיא עושה זה דברים שבאים לה מהבטן. נקי נקי. בלי שום אסטרטגיה.
גם את ההתפרצות שלה את לא יכולה להשוות אפילו במעט להתפרצויות שלך. לה בניגוד אלייך יש ערכים שמובילים אותה. כשהיא כעסה על יורם כתוצאה מחוסר הכבוד שהפגין כלפיה היא לא קיללה ולא ניבלה את הפה, כמוך. היא אמרה "דרך ארץ קדמה לתורה", "אל תלבין פני חבריך ברבים". להגיד עליה שהיא מתפרצת על כלום או להשוות אותה אלייך לא מתקבל על הדעת, בלשון המעטה. כמה אפשר להפיל את כל המעשים שלך על ההריון וההורמונים? זה לא קצת מגוחך? הרי את לא היחידה שבהריון בעולם, נכון? לא זכור לי שאמא שלי התחילה לקלל ולצרוח בקולי קולות בבית ולשפוך עליי מים כשהיא הביאה את אחיי לעולם...
נופר מנהיגה, מובילה, חזקה
אולי אני קצת משוחדת כי אני מכירה את נופר לעומק. מה שבטוח הוא שרבים כמוני זכו לראות את הבן אדם שהיא. מה לעשות שהיא ניחנת בחוכמת חיים שאינה מתאימה לבחורה בת 22 (בגילך, לא?). מה לעשות שהיא חברה תומכת ואמיתית, נשמה טהורה שתתן את כל כולה לאנשים שהיא אוהבת. וכן, גם בבית "האח הגדול" היא נותנת הכל לאנשים שהיא מתחברת אליהם. גם אחרי הויכוח הקולני עם יורם הם ישבו לדבר והבהירו את הדברים. מה גם שהיא יודעת להודות בטעויות שלה, לקחת אחריות על המעשים שלה, להקשיב, לפרגן. בדיוק עמיר (אפילו עמיר!) הודה בסתר שהוא מאוהב בה. לא זכור לי שמישהו התוודה אי פעם שהוא מאוהב בך, נניח רגע את מוטי בצד.
נופר אוהבת אנשים שמחים, אוהבת לרקוד, ליהנות. היא כריזמטית, דומיננטית, אמיתית, הכי אותנטית שיש, לא צבועה, בלי מסיכות. בנוסף היא גם כמו אמא קטנה. דואגת, מחבקת, עוטפת, נוזפת כשצריך, לוקחת אחריות, מנהיגה, מובילה, חזקה.
אמשיך לחזק אותה מבחוץ, לתמוך, לעודד ולהיות לצידה בטוב וגם ברע. האהבה שלי לנופר היא אהבה ללא תנאים. אני מורידה בפניה את הכובע על מי שהיא. נא לא לפתוח חזיתות נוספות איתי מעתה והלאה.