ציפי לבני (צילום: רויטרס, רויטרס1)
כל מי שעומד מאחוריי ומצדדיי, תומך בי? ציפי לבני | צילום: רויטרס, רויטרס1
מפלגת התנועה בראשות ציפי לבני עושה מאמצים למצב את עצמה כאלטרנטיבה מדינית לגיטימית לליכוד ביתנו. יתרה מזאת, יו"ר התנועה הגדילה לעשות ועקצה את מנהיגת המפלגה השנייה בגודלה, שלי יחימוביץ', כי היא פוחדת לעסוק בנושאי הקיום של מדינת ישראל. אולם, במקביל, בכירי מפלגת התנועה סותרים את ההצהרות המדיניות שלה, בזה אחר זה.

ההופעה, הנהדרת בלי ספק, של ציפי לבני בתכנית "מצב האומה", היא זו דווקא המלמדת על חוסר הקוהרנטיות בין בכירי המפלגה שלה. בעוד היא מדברת על "ברית הבריונים", תנועה לאומית רוויזיוניסטית אשר שימשה תשתית להקמת האצ"ל והלח"י, עמרם מצנע הופיע כמה שבועות קודם באותה תוכנית והצהיר כי מפלגת "התנועה" היא מפלגת שמאל.

אישור הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בירושלים להקמת 1,500 יחידות דיור בשכונת רמת שלמה גרר אחריו ביקורת קשה. מי אם לא האלטרנטיבה המדינית, ציפי לבני, קפצה ראשונה וטענה כי מדובר בנזק מדיני גדול. עם זאת, ימים ספורים לאחר מכן, אלעזר שטרן, מספר 4 במפלגת התנועה הצהיר כי זו אינה טעות לבנות ברמת שלמה. אותו שטרן גם נהנה מהבטחה ל"חופש הצבעה בנושאים מדיניים", הבטחה לא ברורה כשהיא מגיעה ממפלגה שעיקר זכות קיומה מתבסס על היותה האלטרנטיבה המדינית.

ביום רביעי האחרון שחררה ציפי לבני הודעה לעיתונות שבה היא מצהירה כי על ישראל אסור לדבר עם חמאס. מו"מ עם חמאס הוא טעות גדולה, צריך להכות בו עד להחזרת יכולת ההרתעה, היא הוסיפה. הצהרה כזו בהחלט יכולה להיות לגיטימית בעיניי מי שמנסה למצב את עצמה כמפלגת מרכז. אולם, כאשר הכוכב הגדול שהיא הביאה ממפלגת העבודה, עמיר פרץ, אמר בעבר מעל לכל במה כי אפשר לנהל מו"מ ישיר עם החמאס, לא כל כך ברור לי מהו הקו הרשמי שבו נוקטת מפלגת התנועה.

אותו עמיר פרץ, אמר יום לאחר הפריימריז בעבודה כי אסור למפלגת העבודה להצטרף לממשלה בראשות הליכוד ביתנו: "אסור לנו להיות גלגל ספייר בממשלה כזאת", לדבריו. לעומת זאת, בימים האחרונים אנו שומעים על מגעים כביכול לאפשרות חבירה בין נתניהו ללבני בממשלה הבאה. זו דוגמא נוספת לחוסר באחידות המסרים של "התנועה".

מזגזגים ומייסדים

להקים מפלגה חדשה זה נחמד, ככל הנראה זה גם מאוד פופולארי. ראו ערך מפלגת "יש עתיד" של יאיר לפיד, "ארץ חדשה" של אלדד יניב, "עוצמה לישראל" של מיכאל בן-ארי וכיוצא בזה. כולם מאמינים ביכולתם להקים מפלגות חדשות. 34 מפלגות נרשמו בוועדת הבחירות, שיא כל הזמנים בהיסטוריה של מדינת ישראל.

נוסיף לזה את העובדה שפוליטיקאים רבים מזגזגים ממפלגה למפלגה, תוך כדי הפגנת אופורטוניזם פוליטי יוצא דופן. אז מה הפלא שמפלגת התנועה אינה מצליחה להגיע להסכמה על המסרים המדיניים שלה.

מפלגת התנועה הוקמה אך לפני פחות מחודש וכבר אל מן ההתחלה אנו עדים להתבטאויות רבות שמצביעות על חוסר תיאום תקשורתי משווע. אם כבר בחודש הראשון, חברי המפלגה אינם מצליחים לשמור על קו אחיד של מסרים, מה יהיה בהמשך הדרך, בישורת האחרונה של הקמפיין ולאחר הבחירות.

פלורליזם של דעות הינו מהות הדמוקרטיה המפלגתית, אך בעידן של ימינו עם ירידת קרנן של המפלגות, עליהן לייצר הזדהות עם המפלגה. על מנת לטפח ציבור בוחרים, הן לשדר זהות מפלגתית אחידה ובסיס מסרים אחיד. בטח ובטח כשמדובר במפלגות חדשות שבונות את עצמן או כאלו שמנסות לצייר את עצמן כאלטרנטיבה לקיים.

ציפי לבני טורחת להציג את עצמה כראשת הממשלה הבאה של מדינת ישראל. זו שתביא את השלום, בניגוד לצמד ליברמן-נתניהו אשר יביאו מלחמה. זו שאינה פוחדת להתמודד עם הסוגיות הבוערות של מדינת ישראל, רק חבל שהיא אינה מסוגלת לייצר מסרים אחידים בקרב בכירי המפלגה החדשה שלה.

במערכת הבחירות ב-2009 היא הצליחה להתל ברבים עם קמפיין שהמסר העיקרי שלו היה בחירה בציפי או בביבי. בזמנו, כל מפלגת קדימה התייצבה אחר המסר הזה והתוצאה הייתה, המפלגה הגדולה ביותר בכנסת ה-18. כיום, היא מנסה מהלך דומה, עם הבדל אחד קטן, אף אחד אחר  לא באמת מתייצב אחריה.

ליאור רוטברט הוא יועץ תקשורת, שותף בחברת יחסי הציבור והדוברות "ספוט תקשורת ואסטרטגיה".