בהתחשב בעובדה כי מדובר היה באיחוד מלאכותי שיצא לפועל רק לצרכי הקמפיין, הרי שלא מן הנמנע הוא ששיתוף פעולה עקבי יעיל ופורה של "הבית היהודי" ו"יש עתיד" יהפוך אותם לנותני הטון בקואליציה העתידית. כל זאת כמובן משום שבליכוד-ביתנו, בין אם ביחד, ובין אם בנפרד – כבר הוציאו את הכביסה המלוכלכת החוצה. לא תמצאו שם הרבה אהבת חינם והדרך להפרדת כוחות נראית סלולה.
ההסכמה שהושגה בין יאיר לפיד ונפתלי בנט הנה בבחינת מהלך אסטרטגי נכון משום שהיא נועדה קודם כל ולפני הכל על מנת לסנדל את ראש הממשלה ולהבהיר לו שבפניו עומדות שתי ברירות אשר מתוכן יהיה עליו לבחור אחת: או שפניו לקואליציה משותפת עמם – וזאת תוך הכרה בעובדה שיכול להיות שתהיה זו ממשלה בלי ש"ס – השותפה הטבעית שלו.
לחלופין, האופציה השנייה שעומדת בפני נתניהו, יאמרו לו בנט ולפיד, היא ממשלה בלעדינו אך עם ש"ס, יהדות התורה, קדימה ואולי גם התנועה אשר תכהן בתור ממשלת מיעוט עד אשר תיפול תוך זמן קצר יחסית בדרך לבחירות חדשות שאותן יתקשה בנימין נתניהו לנצח.
ראוי לזכור בהקשר הזה כי כלפי חוץ בש"ס מקשיחים עמדות אך בחדרי חדרים תעשה הכמיהה הנכספת לקואליציה את שלה ולא מן הנמנע שתירשם גם פשרה בנושא הגיוס אשר תכשיר הליכה משותפת. על אף ההצהרות הלוחמניות – הישיבה של ש"ס באופוזיציה שקולה לגזר דין מוות.
מישהו פה מאמין בשלום?
האמת היא שהברית בין השניים היא הכל חוץ ממפתיעה. בפועל, ישנם בין לפיד ובנט לא מעט קווי דמיון – לכל הפחות פוליטיים: שניהם מבקשים לקדם את עקרונות השוויון בנטל, שניהם רוצים להוריד את מחירי הדיור ולהשפיע בצורה כזו על יוקר המחיה – ושניהם מבינים שהגיעה העת לשנות את שיטת הממשל. גם בכל הנוגע למשא ומתן מדיני ימצאו השניים שפה משותפת.
יאיר לפיד אמנם מתון יותר מבנט בהצהרותיו, אך בתוך תוכו גם הוא לא מאמין כי ניתן להגיע להסדר מדיני אמין שיסיים את הסכסוך. בנט מעוניין לקבוע מציאות בשטח, לפיד מוכן לתת על הנייר צ'אנס למשא ומתן – בפועל הם הרבה יותר קרובים בעמדותיהם ממה שנדמה לרבים בצפייה מהצד.
אחרי הכל, גם לפיד מבין שההתנחלויות הן לא חזות הכל – גם אם מחר הייתה סוגיית ההתיישבות בשטחים באה על פתרונה, הרי שלא היה נחתם שום הסכם משום שמעבר להתנחלויות מונחות על השולחן שתי סוגיות כבדות הרבה יותר – זכות השיבה – ועתידה של ירושלים. הן המכשול האמיתי בפני אותו שלום אמת וירטואלי.
בנוסף, גם יאיר לפיד וגם נפתלי בנט מביאים עמם משב רוח מרענן למשכן המחוקקים, הם מביאים עמם דם חדש ואנשים חדשים – ותוצאות הבחירות שהובילו לכניסתם של קרוב ל-50 מחוקקים חדשים הנם בבחינת אינדיקטור לכך שזה בדיוק מה שהציבור רצה.
לפיד ובנט פנו הפעם לאותו קהל יעד – קהל היעד החילוני והצעיר שהכניס במידה רבה לראשונה בחייו את מפלגת הציונות הדתית למערך השיקולים האלקטורליים שלו. בין שני המנהיגים הצעירים (יחסית) שוררת הערכה הדדית. ההערכה האישית הזו – וזאת לצד ההבנה כי סביר להניח שבעוד כמה שנים הם יתמודדו זה מול זה בעימות חזיתי על ההנהגה מאפשרת להם לשלב ידיים וללמוד האחד את השני.
אם אכן הושג הסכם בין שני יושבי הראש, הרי שהמבחן האמיתי שלהם יהיה מבחן העקביות. במילים אחרות, השאלה היא עד מתי יחזיק מפגן האחדות הזה לאור ההצעות המפתות שיתחילו לזרום מנתניהו?
המטרה של ראש הממשלה היא לתקוע טריז בין השניים, לבצע "הפרד ומשול", עם עדיפות לקואליציה עם לפיד ובלי בנט. שניהם רוצים להחליף אותי אומר לעצמו בנימין נתניהו בשקט, רק שבנט צעיר יותר – המוטיבציה שלו גדולה יותר – והזיכרון ארוך יותר – את לפיד, משכנע את עצמו נתניהו - אני עוד אוכל "לאלף".