פאדיחה לאומית (תגובה 26)
כמו תלמידת חטיבת ביניים שמזמינה את החבר'ה למסיבה בבית, והוריה חוזרים מוקדם ומנסים להוכיח כמה הם "מגניבים" בהתנהגות מביכה עם חבריה – כך היו צריכים להרגיש ישראלים גולשי פייסבוק ומצייצי טוויטר אתמול מול "משולש האתגרים" ששיגר ראש הממשלה (או מי מאנשיו) אל מרחבי הרשתות החברתיות. כזו התנהלות צולעת, כזו "קוליות מזויפת", כזה מפגן של חוסר הבנה למדיום ולציבור שבו לא נראו מזמן. בשלוש צלעות שוות שוקיים, הצליח ראש הממשלה (או מי מאנשיו) לפגוע בכמה מהערכים המכוננים של פייסבוק וטוויטר, ובאינטרנט כמו האינטרנט הפער בין החטא לעונשו נמדד בחלקיקי שנייה. מי שרוצה להפגין נוכחות ברשתות החברתיות ולא להיקלע למבוכה דומה, כדאי שילמד מטעויותיו של רה"מנו.
בחיאת. אין מצב שזה אמיתי (תגובה 32)
הערכים הראשונים הם הכנות, הישירות והאותנטיות. קוראי הסטטוסים והציוצים מצפים שידברו אליהם אמת. לכאורה זה נכון גם לקוראי העיתונים וצופי הטלוויזיה, ובכל זאת זה לא אותו דבר. העובדה שכל מה שניצב בינך לבין בן שיחך הוא אצבעות ומקלדת, מעוררת ציפיות. אין כאן אולפנים, צלמים, מנהלי במה, גרפיקאים ועורכים. יש שני אנשים עם שתי מקלדות שכמעט ומישירים מבט אחד אל השני. כשראש ממשלת ישראל כותב "שרטטתי אותו היום", הגולש מצפה שאלה יהיו אצבעותיו של מר נתניהו שמקלידות את המלים האלה. אבל קצת קשה להאמין שזה כך, כשבאותה שעה עולה דיווח על אותו משולש בפייסבוק, בטוויטר בעברית ובטוויטר באנגלית. אין לו מה לעשות?
האם מישהו מצפה שנתניהו עצמו יתעסק בהקלדות? אי אפשר להעסיק מישהו שיעשה זאת במקומו? אפשר, ואם הוא לא שוחה במדיום, אז רצוי (ואכן מצוין בחשבון הטוויטר מי המנהל, לא כך בפייס). אבל אז כדאי לעשות דבר פשוט – לומר את האמת. לא לכתוב בגוף ראשון. קחו למשל את חשבון הטוויטר של אובמה (וסליחה שאני מזכירה את השניים בנשימה אחת בענייני רשת, טכנולוגיה ומגניבות). בראש החשבון כתוב שהוא מנוהל על-ידי אנשי הקמפיין, ושסטטוסים שנשלחים ישירות על-ידי מר אובמה, יסומנו –BO. פתרון פשוט ונכון. חשבון הטוויטר ודף הפייסבוק של נתניהו מערבבים גישה ממלכתית שמרנית עם דיבור "דוגרי", גוף שלישי עם גוף ראשון, וכך מפספסים הזדמנות לשיחה כנה ולהאזנה כנה.
הציור תופס את כל הלוח? כי תמיד מומלץ להשאיר מקום בשוליים לאסוציאציות של הכיתה (תגובה 12)
כך נפגע גם ערך הדיאלוג. הא"ב של כל פעילות ברשת חברתית היא להיות מוכן לנהל דיאלוג. מאז שהעלה "נתניהו" את המשולש שלו ועד כתיבת שורות אלו, הוא קיבל 53 תגובות (בדף הפייסבוק הרשמי של ראש הממשלה). 50 מהן מגחיכות או ביקורתיות. אף לא התייחסות אחת נשמעה מצד "נתניהו". איזשהו הסבר, איזושהי התייחסות לציבור המגיבים. כלום. יוק. לדבר אל הקיר.
כנראה שנתניהו באמת חושב שיש פה עם של מטומטמים (תגובה 25)
ערך אינטרנט נוסף נוסף ש"נתניהו" אינו מבין הוא יחס של כבוד לבן שיחך. כמו העקרונות האחרים, גם זה יכול להיות רעיון לא רע לחיים בכלל, אבל ברשת יש לו חשיבות מיוחדת. לגולשים חיישנים רגישים במיוחד לזלזול באינטליגנציה שלהם. בגלל הציפיות לישירות, בגלל שקשה לכסות על הזלזול בפירוטכניקה טלוויזיונית, בגלל המגיבים שממהרים להבליט אותו, אי אפשר לחמוק עם יחס מזלזל לבני השיח. המשולש המדובר, עם המלים "אחריות לאומית" המובלטות ללא הסבר במרכזו, לא הציב אתגר אינטלקטואלי ניכר לגולשים, לפחות לא לאלה שיש להם זכות בחירה בשנים הקרובות.
איזה יופי, איזו יצירתיות / איזו יצירתיות, איזו גאונות, איזה חזון (תגובות 3 ו-29)
אחרון אחרון חביב, המשתמש ברשתות החברתיות מצפה שהמידע שהוא מופצץ בו יהיה מעניין, שונה, חדשני. שיוסיף לו משהו שלא היה לו קודם לכן, פרט לרצון של בעל החשבון שיקשיבו לו. המשולש הרה"מי, איך נאמר זאת בלי להעליב, לא מצטיין באף אחד מאלה. אמירה בנאלית, בצורה בנאלית, שמנסה לרגש על-ידי זה שהיא מצוייצת ומועלית כסטטוס, מבלי להבין שבסוף 2011 זה לבד לא מספיק. גם זה כבר בנאלי.
לא ברורה ההחלטה של האנשים המקיפים את רה"מ, אם זה הדובר, היועץ או מזכירת הלשכה, לפצל את עמוד הפייסבוק שלו לשניים. מצד אחד יש עמוד סופר פופולרי של "בנימין נתניהו – Benjamin Netanyahu", עם כמעט 155,000 לייקים, שם הפוסטים נכתבים בגוף ראשון, אולי כדי לשוות להם תחושה יותר אישית, ניסיון לא מוצלח מפאת התכנים הרציניים. מצד שני יש עמוד קטן וכושל של "ראש ממשלת ישראל", שמונה רק 475 לייקים, בו הפוסטים נכתבים בגוף שלישי.
28,000 עוקבים בדף הטוויטר גם הם נתון לא מרשים, שמדרג את המנהיג של מדינה שמעוררת עניין רב בעולם במקום 29 מבין 69 ראשי מדינות עם חשבון טוויטר (לפי מחקר של חברת digital daya שפורסם בספטמבר האחרון). מקדימים אותו ראשי ממשלות דרום אפריקה, אקוודור, קוסטה ריקה, פנמה, פרו, קולומביה, איחוד האמירויות, צ'ילה ועוד.
הרשתות החברתיות הן עניין מספיק חשוב היום, כדי שנתניהו וכל מנהל ארגון אחר יקחו עליהם אחריות ויוודאו כיצד הארגון משתקף בהם. אחריות פירושה קודם כל מינוי איש מקצוע רציני שמבין היטב את המדיומים האלה, ולא סתם אחד שהיה דובר מוצלח אל מול התקשורת הכללית בעבר. המנהל גם צריך לבקר בדף או חשבון מדי פעם ולתרום כמה דברים משלו בתגובה לגולשים, והכי חשוב להבטיח שיש זרימה של חומרים מעניינים באופן שוטף. האפשרות השנייה הכי טובה, אחרי ניהול מקצועי של חשבון ברשת חברתית, היא לא להיות נוכח בה בכלל. זה עדיין הרבה יותר טוב מלהביך את עצמך בפני קהל האוהדים הפוטנציאלי.
דנה קול היא מנכ"לית "דיבור" מדיה חברתית