למדינת ישראל אין באמת שר חוץ. לא שר חוץ במשרה חלקית, לא שר חוץ קצת. פשוט אין. יש מעט מאוד מדינות בעולם שבהן ראש הממשלה מתפקד כשר החוץ, ביניהן איי סיישל, סנט לושיה, נאורו, פיג'י וסמואה. מה משותף למדינות האלה? כולן איים באמצע האוקיינוס.

מדינת ישראל היא לא אי. אבל אולי ראש הממשלה רוצה שתהיה כזו.

שמונה. זה מספר הפעמים שבהן הגיע ראש הממשלה, שר החוץ ושר התקשורת נתניהו למשרד החוץ. למעשה, חמש פעמים לאורך השנתיים האחרונות מאז תחילת הקדנציה, ועוד שלוש פעמים רק בחודש האחרון, מאז כישלון ההצבעה במועצת הביטחון של האו״ם לאור הדרדרות יחסיה הבינלאומיים של ישראל.

כפי שהכותרות בתקשורת חושפות יום אחרי יום בחודשים האחרונים, מסתבר שלראש הממשלה היה הרבה זמן לעסוק בנושאים אחרים לגמרי, כמו בסגירת עסקאות מפוקפקות לטובת האינטרסים הפרטיים שלו ושל משפחתו, אבל הוא לא מצא זמן לנהל את ענייני החוץ של מדינת ישראל, למרות ההתעקשות שלו להחזיק בתיק החוץ.

כשביחד עם חה״כ עמר בר-לב החלטנו  לקיים דיון בוועדת השקיפות של הכנסת במטרה לחשוף מה באמת קורה במשרד החוץ, בממשלה ניסו להוריד אותנו מזה. מדובר בעניינים מסווגים, אמרו לנו. צריך ועדה סגורה. בלי ציבור. בלי מצלמות.

אלא שבמקרה של משרד החוץ, בחסות החשכה מתבצעת שחיקה מכוונת ושיטתית של כל מערך החוץ של ישראל. רק שאסור לדבר על זה. תחת מעטה ה״סיווג״, כולם שותקים, ולא מתקיים שום דיון ציבורי באחת הסוגיות החשובות ביותר לעתידנו. לא רק כלכלית. קיומית.

כנס BDS של שגריר ישראל באו
מינוי פוליטי. דני דנון באו"ם | צילום: באדיבות משלחת ישראל לאו"ם

כל אחד מכם חייב לדעת את האמת על מה שמתרחש כאן, משום שמה שקורה במשרד החוץ אינו קשור רק לכמות הביקורים שמקיים שם השר, אלא לשיטה שלמה - משרד החוץ כבר מזמן לא באמת מנהל את יחסי החוץ של ישראל. כשאין שר, ואין מדיניות חוץ לאומית רשמית, וכשמשרד החוץ נדחק מעיסוק בנושאי הליבה של המדינאות הישראלית, הממשלה מתנהלת בלי שום כיוון ושום אסטרטגיה.

בהחלטה סודית שמעולם לא הובאה לידיעת הציבור, ראש הממשלה החליט לשחוק את סמכויות המשרד, פיזר אותן בין שורה של משרדים וגופים שלא מתקשרים זה עם זה ולא לגמרי מסכימים זה עם זה, והעביר הרבה סמכויות למקורבו עו״ד מולכו, הגיס והשותף של בן-הדוד של ביבי עו״ד דוד שמרון - האיש והצוללות. מולכו, מינוי אישי שעליו לא ניתן לפקח, הוא מי שבפועל מנהל חלק משמעותי מיחסיה של מדינת ישראל בעולם. מדובר באדם שכפי שאמרו לנו בכירי משרד החוץ בוועדת השקיפות - ״אנחנו לא מודעים או מעודכנים על פעילותו״.

כדי להבין כמה המצב גרוע, תסתכלו רק על השנה האחרונה. ההפתעה מהתוצאה והתגובה המבוהלת של נתניהו להצבעה במועצת הביטחון של האו״ם שכללה חרמות, גידופים ואיומים כלפי מדינות שותפות. או ההתבטאויות של שרים בכירים בממשלה, שתוקפים באופן חריף ומעליב נציגים של מדינות עימן יש לישראל בריתות אסטרטגיות חשובות מאין כמוהן. או כשאותם שרים מציגים תכניות סיפוח או טרנספר - שעומדות בניגוד מוחלט לעמדתה הרשמית של ישראל ומציגות אותנו כמאוד לא אמינים בעולם, מה שמסייע למערכה שמנהלים הפלסטינים וארגוני ה-BDS נגד ישראל.

כך גם במקרה של התמיכה של חלק מנציגי הממשלה בדמויות ימין קיצוני אנטישמיות בחו״ל, רק כדי לקדם את האג׳נדה הפוליטית הקטנה שלהם - ואז מה אם זה מחליש את המאבק של ישראל ושל הקהילות היהודיות בעולם בתופעות האנטישמיות. כך גם לגבי הפיכתה של ישראל לנושא במחלוקת מפלגתית בארה״ב ובאירופה, בשביל לקדם את האינטרסים של הימין כאן בארץ.

לכל הדוגמאות הללו ולרבות אחרות יש השלכות כבדות משקל על שיתופי הפעולה הביטחוניים והמודיעיניים של ישראל, על השותפויות הכלכליות שלנו, על התקציב שלנו והסיוע הביטחוני, ועוד ועוד. אי אפשר פשוט לזנוח אותן, ובטח שאי אפשר לנהל אותן בלי מחשבה רצינית ואסטרטגיה ברורה. הממשלה לא מפסיקה לטעון שלישראל אין בעיה במדיניות אלא רק בהסברה, ובאותו הזמן חונקת את הגוף שאמור להוביל את המדיניות ואת ההסברה.

סתיו שפיר
ח"כ סתיו שפיר | צילום: ניר אריאלי

בדיון שערכתי בוועדת השקיפות של הכנסת גילינו שכל הפרויקטים והפעילויות של משרד החוץ מתוקצבים השנה ב-80 מיליון שקל. רק כדי להבין את הפרופורציות, 80 מיליון שקל זה הסכום שניתן לח״כ דוד ביטן ומיקי זהר בהסכמים הפוליטיים שהם עשו במסדרון של ועדת הכספים בשתיים בלילה. כן כן, הכסף שהממשלה נתנה כדי לסתום את הפה של שני ח״כים בקואליציה, שווה לכל הפעילות של משרד החוץ.

לשם השוואה נוספת, הנציגות שלנו באו״ם מחזיקה שישה דיפלומטים - לעומת 600 הדיפלומטים שמחזיקות שם מדינות הליגה הערבית. בשנה האחרונה ישראל סגרה ארבע נציגויות - במקום לפתוח חדשות. יש לנו פחות נציגויות בעולם מאשר הרשות הפלסטינית. וכשהשגריר שלנו באו״ם הוא מינוי פוליטי, ומחליט להשתמש בתקציב שלו כדי לערוך כנסים לפעילי ליכוד ולקנות לעצמו כתבות אוהדות בתקשורת - אף אחד לא מזדרז לבדוק ולפרסם מסקנות. גם זה ״מסווג״.

עובדי משרד החוץ, אנשים שבחרו להקדיש את חייהם לשמירה על האינטרסים האסטרטגיים של ישראל בעולם, נמצאים במלכוד: הם מבינים שהמערכה קורסת, ביד מכוונת של ראש הממשלה, ונקרעים בין מחויבותם לייצג את הממשלה כעובדי המשרד, לבין נאמנותם לאינטרס הציבורי שבשמו נכנסו למערכת. זהו מצב בלתי נתפס.

חנן גודר, ראש ועד העובדים של משרד החוץ, אמר לנו: "ה-D9 לא פגע בבית המשפט העליון אלא במשרד החוץ. הגענו לשבר ולחוסר תפקוד״. אפילו לדורי גולד, המקורב שנתניהו מינה כמנכ”ל המשרד כדי להגדיל את השליטה שלו שם, נמאס, והוא התפטר בתסכול מחוסר התוחלת של מדיניות החוץ של הממשלה.

יחסי החוץ של מדינת ישראל עוברים הדרדרות חמורה, שמביאה לפגיעה קשה ומסוכנת בביטחון שלנו. אסור להסתיר את זה מהציבור. כשנתניהו משמיד בזה אחר זה את מוסדות המדינה של ישראל הוא לא פוגע "בשמאל" - הוא פוגע בעתיד של כולנו.

מוכרחים לשים את זה על השולחן ולדרוש דין וחשבון ממי שמקבלים את ההחלטות בסוגיות כל כך חשובות לעתידנו: מדינת ישראל חייבת שר חוץ ומשרד חוץ מתפקד. בניגוד למה שנתניהו היה רוצה להאמין, ישראל היא לא אי מנותק באמצע האוקיינוס. להפך, אנו מוקפים באתגרים בטחוניים ויש להניח שכך יהיה גם בעוד שנים. צה״ל הוא היסוד לעוצמה הבטחונית שלנו, אך המערכה הבטחונית הרחבה והיכולת להתמודד עם אתגרים נוספים בעתיד, גוברת בזכות הבריתות האסטרטגיות עם השותפות החזקות שלנו בעולם.ישראל זקוקה למערך חוץ חזק שיודע לבנות ולנהל אסטרטגיה להתמודדות עם האיומים של היום ועם אלה שיבואו מחר. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להתנהג כמו אי באוקיינוס.

הכותבת היא חברת מפלגת העבודה, חברת כנסת מטעם סיעת המחנה הציוני ויו"ר ועדת השקיפות של הכנסת