את הווידאו החדש שמתעד מזווית אחרת את תקיפת הנער הפלסטיני בידי חייל הנח"ל בחרו שלא להעלות לקבוצת הפייסבוק "גם אני עם דוד הנחלאווי", המונה היום כבר 133 אלף חברים. אפשר להבין אותם. מאז פורסמה התקרית לראשונה לפני למעלה מחודש, מנהלי הקבוצה היו עסוקים בלהפוך את נחלאווי לגיבור, חייל למופת שבסך הכל ניסה להגן על עצמו בסיטואציה עויינת אליה נקלע בעל כורחו, וסמל לאופן שבו צה"ל מפקיר חיילים. עד מהרה הגיעו הפוליטיקאים כדי לגזור קופון על התמיכה הציבורית הגורפת, כולל ח"כ משה פייגלין שהעלה תמונה של עצמו כשהוא מחזיק שלט עם הכיתוב "גם אני עם דוד הנחלאווי", והשר נפתלי בנט שהצדיק את החייל באומרו "הייתי פועל כמוהו". גלגלי הפופוליזם נעים מהר.
ואילו הווידאו החדש, שחמוש הפעם גם ברצועת סאונד ופורסם בסוף השבוע באתר "הארץ", חושף את האופן שבו חייל הנח"ל פעל באמת – בבריונות, בגסות רוח ובאלימות, תוך שהוא משחרר לאוויר צרור של קללות ואיומים. אז מה באמת קרה שם? אותו נער פלסטיני בסך הכל רצה לעזוב את המקום, כשדוד אחז בו ומנע ממנו ללכת. כשהנער ניסה להשתחרר מאחיזתו, דוד החל לדחוף אותו, ובפרץ של טירוף בלתי מוסבר, דרך את הנשק וכיוון אותו ישירות לעברו. במזל לא נפלט ממנו כדור. רק לאחר מכן הגיח הפלסטיני הנוסף מאחורה, ואז הנחלאווי החל לדחוף את שניהם באגרסיביות תוך שהוא צועק "אני אירה בכם יא בני זונות" ו"עופו מפה, כושילי אמא שלכם". לבסוף שיחרר לעברם בעיטה אחרונה ואז פנה אל הצלם באומרו "כבה את המצלמה או שאני אתן לך כדור בראש יא בן זונה". אכן, חייל למופת.
בחודשים האחרונים מאות חיילים העלו תמונות שלהם שבהן פניהם מכוסים בכיתוב "גם אני דוד הנחלאווי". כך הפך אותו חייל הנח"ל לפנים הרשמיות של הצבא – הסלפי של צה"ל. ואילו הווידאו החדש חושף את פניו האמיתיות של נחלאווי, לכל מי שלא הבין זאת מהווידאו הקודם – חייל בריון וחמום מוח, שנטפל אל נערים פלסטינים ומשתמש נגדם בכוח בלתי סביר בעליל, תוך שהוא מקלל את האמהות שלהם. למה? כי הוא יכול. ואולי הסיפור הזה הוא באמת מטאפורה לצה"ל כולו – צבא שמתיימר להגן על אזרחי המדינה, אך למעשה שולט בכוח באוכלוסיה זרה המונה 2.5 מיליון אנשים, שבסך הכל מבקשים שיניחו להם לנפשם.
סביר להניח שהווידאו החדש לא ישנה דבר. אנשים לא יעזבו בהמוניהם את הקבוצה אליה נהרו, מאותה סיבה שלא עזבו אותה כשצה"ל חשף שאותו חייל גיבור בכלל הורחק מפלוגתו לאחר שתקף כמה חיילים אחרים וזרק אבנים על המפקד שלו. אנשים מאמינים למה שהם רוצים להאמין, ובמקרה הזה, הם רוצים להאמין בחיילי צה"ל. גם במקרה של קלטות האבטחה ממעבר ביתוניא שפורסמו בשבוע שעבר, בהם נראה בזמן אמת רצח של שני נערים פלסטינים, הם רוצים להאמין שהצבא הוא לא האחראי לכך. הם רוצים להאמין שהמצלמה משקרת, שהכל מבוים. שצה"ל מעולם לא ירה למוות באדם חף מפשע. שכל הערבים מחבלים מלידה. שבמקום לשחק עם לגו, הם נותנים לתינוקות שלהם לשחק עם מטעני חבלה. שמגיע להם שיירו בהם, בלי משפט, בלי שאלות מיותרות. לעולם אל תפקפקו בכוחה של ההכחשה האנושית, וגם של הלאומנות ושנאת הזר והאחר, שגבולותיה, בדיוק כמו גבולות המדינה, אינם יודעים שובע.
צה"ל הוא אמנם אחד הצבאות המתקדמים בעולם, כזה שיודע להתגונן אפילו מירי רקטות באמצעות הטכנולוגיה החדשנית שלו, אבל יש נשק אחד שהוא עדיין לא הבין איך להתמודד איתו – מצלמת הווידאו. בזמן האחרון הפלסטינים לומדים יותר ויותר איך להשתמש בנשק המסוכן הזה, שהאפקטיביות שלו הרבה יותר גדולה מזו של האבנים ובקבוקי התבערה. הדרך הכי טובה לסיים את הכיבוש היא להמשיך לתעד את העוולות שהוא מייצר, לחשוף אותם מעל לפני השטח, עד שלא יהיה אפשר עוד להתכחש אליהם. אם על כל חייל ששולף נשק יהיה פלסטיני שישלוף סמארטפון, אולי הדוד נחלאווי הבא יחשוב פעמיים לפני שהוא מתנהג כמו ברברי.