פיצוץ צינור המים בצומת ארלוזורוב ונמיר אמש הזכיר לי נשכחות: לפני 12 שנה, בתחילת כהונתי כמהנדס העיר תל אביב, הוזעקתי באמצע הלילה לצומת ויצמן וארלוזורוב - מרחק קצר מאד מהפיצוץ אתמול. הסיבה: פיצוץ בצינור המים. עד שהצלחתי להגיע מביתי – המהומה והבלגן בכבישים היו כמו בהפצצת טילים – כבר הספיקו דחפורי העיריה ומלגזותיה לחפור במקום הפיצוץ. המראה שנגלה לעיניי היה פשוט מזעזע: הצינור הראשי, עשוי מתכת, היה חלוד ומפורר כולו, וכל השיברים (מגופים) המחוברים אליו מפוצצים ומפורקים. אני לגמרי משוכנע שזהו המצב גם בצומת הסמוכה ובשאר הצמתים בעיר העברית הראשונה.
להלן קצת נתונים לקורא הממוצע: אזור הצפון החדש של תל אביב (מזרחה לאבן גבירול) נבנה הרבה אחרי קום המדינה, כך שגילו אינו עולה על 40-45 שנה. אורך חייו של מוביל מברזל (צינור) אינו עולה על 50 שנה. כלומר – הצנרת בכל צפון העיר סיימה את חייה. נקודה. במאמר מוסגר – על מרכז העיר תל אביב, על העיר ההיסטורית שגילה הוא מאה שנה או על יפו – לא זה המקום לקטר.
חבל על ההוצאות, חבל על המאמץ
ואכן, לפני 11 שנים, בסמוך לפיצוץ שנזכר ברישא לעיל, יצא רון חולדאי במבצע "חסר תקדים" במקומותינו: מתיחת פנים לרחובות העיר. לא חס וחלילה לקחת קטע עירוני, מתחם שלם, ולהחליף בו את התשתית הרקובה והמתפוררת, כפי שהיו ממליצים לו מומחים בלתי משוחדים המבינים ענין, ולא פקודים חנפנים ואומרי הן, רחמנא ליצלן. ועל כך אני מצר, כיוון שהרצון הטוב והיכולת הכספית לתת מענה אמיתי ומקצועי לבעיית התשתית הנרקבת הוא רק ב"מתיחת פנים" למתחם שלם, ולא בפתרונות נקודתיים פה ושם, לפי לחצים של תושבים או יזמים למיניהם. עוד בראשית הדרך התרעתי על כך שאין תכנית אב מסודרת ומתוקנת, והדבר יוביל לשום מקום וחבל על ההוצאות והמאמץ. אבל לא עזר.
והעובדה היא שצדקתי. כל בעל מקצוע מבין שתשתית וצנרת הינם פרויקטים מערכתיים: צינור לא מתחיל באלנבי פינת שינקין ונגמר בשינקין פינת מלצ'ט, כשם שהצינור בארלוזורוב פינת ויצמן תוקן רק מקומית והפיצוץ חל בהמשכו בארלוזורוב פינת נמיר. ולכן, כיוון שעכשיו שהתחילו במתיחת פנים לשינקין, אולי אפשר עוד ללמוד משהו מהפיצוץ אמש. הצרה היא שקשה להתחרות עם הרשות המקומית בכושר ההמצאה שלהם, בכסת"ח ("מעירית תל אביב נמסר בתגובה" וכו' וכו').
ישראל גודוביץ' הוא מהנדס העיר תל אביב יפו לשעבר