לכבוד מר בנימין נתניהו, השר הממונה על רשות השידור
הטלוויזיה בישראל נכנסת לכל בית, מעצבת את המציאות בחדשות, באופנה, בשפה, באופי השיח הפוליטי והבין אישי, בקביעה מי יהיו נבחרינו, בתיעוד הסיפור הישראלי על כל מורכבויותיו וגווניו בתעודה, בדרמה, בבידור, בסאטירה ועוד. היא מהווה חלק נכבד בעיצוב התודעה של ילדנו, בעיצוב דמותנו כפרטים, חברה ועם. לצערנו הפרצוף המשתקף אלינו מן המסך עגום, כתוצאה של הפקרות ממשלתית רבת שנים.
הערוץ הראשון, שממומן על ידי הציבור, מכספי האגרה, הופקע על ידי ממשלות ישראל, ימין ושמאל כאחד, מאז שהוקם. הטינופת הפוליטית חוצה מפלגות ואידיאות. הערוץ מתנהל במשך שנים מתוך שיקולים זרים שדרדרו אותו לחוסר תפקוד וחוסר רלוונטיות נפסדת, תוך גזל נפשע של כספי משלמי האגרה. הערוץ בעצם לא קיים - הוא כמו תרנגולת ערופת ראש שרצה בסיבובים נוסטלגיים ופרפורי גסיסה קשים לעין.
ברמה התרבותית מדובר בעיניי בפשע, לא פחות. אומה שמלקטת את פזוריה ומחדשת את שפתה ומנהגיה, מדינה שקיימת בקושי 60 שנה, שמאגדת בתוכה עמים, דתות, עדות ותרבויות, הופקרה ע"י ממשלות ישראל לדורותיהן משיקולים צרים ומפלגתיים. ישראל, ינוקא שמעצבת את צביונה וזהותה כל יום מחדש, המשיכה לגבות אגרה ולהשקיע בין 600 ל-900 מיליון שקל לשנה מכספי הציבור לטובת רשות השידור, אך מזה שנים לא השיבה לאזרחיה שום תמורה ממשית, ערכית, תרבותית או רוחנית, תמורת האגרה. הפקרתם את המוח של ילדינו, לא פחות.
אל יתפלא אדוני אם במשאל שייערך בקרב תלמידי תיכון בעוד עשר שנים, כשישאלו מי היה בנימין נתניהו הם לא ידעו, אבל אם יישאלו מה אכלה יום קודם דוגמנית השעה של האנורקסיה התרבותית של העשור הבא, הם ישיבו בקלות מדאיגה. אל יתפלא אדוני שבמבחנים בין-לאומיים במתמטיקה ומדעים תוצאות ילדינו הם ברמה של מדינת עולם שלישי, החינוך והתרבות בישראל זוכים למס שפתיים מצד פוליטיקאים בתקופת בחירות ולהתעלמות מוחלטת או משחקי כוח פוליטיים מבאישים יום אחרי שנבחרו.
אז הבטחת
במפגש שהיה לנו איתך מר נתניהו לפני הבחירות, הבטחת לנו מעל הבמה בבית ציוני אמריקה רפורמה ברשות השידור שתנתק את הממשלה מהשידור הציבורי ותזרים מאות מיליוני שקלים עבור יצירה ישראלית, בלתי תלויה פוליטית לטובת הציבור. אז הבטחת.
בפועל אין רפורמה. היא תלויה באוויר ותחת שרביטך כשר הממונה על רשות השידור אנחנו רואים "שידור חוזר" ועגום של כל מה ש-11 ועדות שבחנו את הרשות מצאו כפגום, מה שמבקר המדינה התריע בדו"ח האחרון שלו. אנחנו בדרך לחוק רשות שידור פוליטי יותר מהחוק ב-1965, המינויים הנעשים ברשות נגועים בשיקולים מפלגתיים ובדילים בין מפלגתיים. כלומר, מה שהיה הוא שיהיה, אותה גברת פגומה וחסרת חן נרקמת תחת ידך, ואתה מצפה ממני ומהציבור להמשיך לשלם על זה?! איך אמרת בזמנו: "ייתנו יקבלו, לא ייתנו לא יקבלו".
אז בוא אני אגיד לך לאיזה רשות אני מוכן לשלם אגרה. רשות שידור שנעשות בה דרמות בתקציבים הכי גבוהים במדינה, שיגררו את הערוצים המסחריים כלפי מעלה בהשקעה ובאיכות התכנים. רשות שידור עם מחלקת החדשות הכי מושקעת, שתעסיק את העיתונאים הטובים ביותר, שתתחרה בחדשות הערוצים המסחריים ותהיה כלב השמירה של הדמוקרטיה, לטובת הציבור. רשות שידור שבה הסטודנטים שלי היום ולשעבר מ"בצלאל", "מעלה", "סם שפיגל" ו"מנשר", יוכלו לקבל את הפלטפורמה הראשונה שתזניק אותם להיות האמנים שהפוטנציאל שלהם מגלם. רשות שידור שבה שיקולי רייטינג לא יהוו פקטור מכריע, כדי שהתכנים יהיו במרכז השיח ולא מה שמוכר יותר פרסומות.
רשות שידור שבה יעשו מיני סדרה על מלחמת יום כיפור והעם הלום הקרב הזה ירשה לעצמו לטפל בפצעיו בדיון פומבי נוקב. רשות שידור שבה הסטודנטים חובשי הכיפה שלי ב"מעלה" יעשו סדרות על פינוי עזה, או כפי שנקרא על ידם "הגירוש", ויספרו את סיפורה של משפחה שנרמסת ונשחקת במה שהם קוראים "שכונת חראוילות". רשות שידור שיהיה בה ביטוי לחרדים, ערבים, אתיופים, רוסים, נשים, הומוסקסואלים ועוד מגזרים רמוסים במדינה חסרת התרבות והרחמים הזו. רשות שידור שבה חבריי היוצרים ימשיכו לעשות טלוויזיה ושתתמוך בקולנוע שהפכו את ישראל למעצמת יצירה מכובדת בעולם, תעשייה שהפכה להיות יצרנית ויצואנית מצטיינת. שתכבד אותי ואת הילדים שלי. את זכותם על פי חוק.
תוציאו את ידכם מכיסו של הציבור
נשמע אוטופי? זה נורא פשוט, הממשלה צריכה להוציא את ידה הארוכה והחמדנית מכיסו של הציבור ולתת לציבור את מה שמגיע לו, שידור ציבורי. עליך אדוני לעמוד בחוק ולא לחטוף עכשיו חוק בחסות ועדת השרים לענייני "צחוק מהחוק". ב-2011 על פי חוק, הרשות הייתה אמורה להשקיע כ-300 מיליון שקל ביצירה מקורית – התוכנית ל-2012 היא כ-20 מיליון. זו לא תמורה עבור האגרה, זה לא דומה אפילו. לכן אני לא רואה סיבה שתצפה שאני או כל צרכן אחר במדינה הזו ימשיך לשלם אותה. עמוד בחוק, כבד את המחויבות של המדינה והרשות כלפי היצירה, היוצרים, המוח של ילדינו, פנינו.
נמאסתן, ממשלות ישראל לדורותיהן. לך עדיין יש סיכוי להתעלות על השיקול הצר, על תרבות השמור לי ושמור לך, על גזל כספי הציבור וזכויותיו ולשנות. לתת תקווה ותמורה עבור האגרה. אחרת, אני לא מתכוון להמשיך לשלם אותה: כי איך אומרים אצלנו? "דוגרי", נמאס לי להיות "פראייר".
עמית ליאור הוא יוצר, מרצה לתסריטאות ויו"ר איגוד התסריטאים