זאת לא הפעם הראשונה שהשר ליצמן מאיים בהתפטרות ואף מבצע. כשהוא עשה זאת בעבר, הדבר התקבל בקרב חלקים מציבור החרדי בסוג של גיחוך, מעין קריאת "זאב! זאב!" שאין מאחוריה ממש. אלא שהפעם הפעולה של ליצמן משקפת ביטוי של כעס ציבורי רחב במגזר החרדי.
במשך 12 שבועות אלפי אזרחים מקדשים את הערך של חופש ההפגנה. בשם הזכות להביע ביקורת על ראש הממשלה, הרשויות המוסמכות מאפשרות לאלפי מפגינים להתכנס במשך שעות ארוכות בדבוקות שלא מאפשרות שמירת ריחוק וכללי זהירות נדרשים למניעת התפשטות נגיף הקורונה, ולמרות זאת, נראה שהזכות להפגין עולה על כל שיקול בריאותי או אפילו של סכנת חיים.
יש הטוענים שעד כה לא הוכח שההפגנות הללו הביאו להידבקות חריגה בנגיף, ולכן אין מניעה בריאותית לאפשר את קיומן, יתכן ויש אמת בטענה זו, אך אם כך הם פני הדברים הרי שהדין צריך להיות שווה לכל אירוע בו מתקבצים אזרחים במקום פתוח, בוודאי אם מדובר בהתקבצות למען מטרת ערכית בסיסית כמו חופש דת שבמסגרתה חובה לאפשר להתפלל על פי מצוות הדת.
והנה במציאות החופש הזה אינו מתאפשר. קחו לדוגמה את רחבת הכותל. שם, במשך שבועות ארוכים מונעות הרשויות מאלפי מתפללים להתפלל בחופשיות. התפילה במקום מתקיימת תחת מגבלות קפדניות של הפרדה לקפסולות ומספר מצומצם של משתתפים בכל קפסולה. בזמנים בהם יש ביקושי שיא לתפילה בכותל, נערכת הגרלה בין הנרשמים ורק לחלק קטן מהמעוניינים מתאפשרת הכניסה להתפלל במקום.
הציבור הדתי ככלל מקדש את הערך שמירת הבריאות ולכן קיבל בהבנה את ההגבלות על החופש הדת בכל מקום שנדרש. כך נוצרו מנייני תפילה בחצרות הבתים למרות אי הנוחות במזג האוויר הקיצי, וכך גם נוצר מתווה הקפסולות בישיבות שדרש השקעה של מיליוני שקלים וויתור של תלמידי הישיבות לצאת הביתה במשך 5 שבועות רצופים, וכל זאת כדי לאפשר את המשך קיום מצוות הדת תוך שמירה על הנחיות משרד הבריאות.
אך נראה שמשהו בגישה החיובית והמכילה של הציבור החרדי החל להיסדק. התפילות בבתי הכנסת בימים הנוראים הוא צורך בסיסי בחייו של יהודי. גם עבור אותם שבמהלך השנה לא מרבים לבקר בבית הכנסת, הרי שביום כיפור רוב מוחלט מהציבור היהודי מגיע להתפלל, והנה למרות הצורך הזה והעובדה שמדובר בערך בסיסי של חופש הדת, נראה שכל אלה לא נחשבים סיבה מספיקה כדי לאפשר את קיום התפילות והממשלה מתכוונת להטיל מגבלות קשות שימנעו מרבבות אזרחים את הזכות להתפלל.
הגישה של הממשלה שמקילה מול זכויות דמוקרטיות ומחמירה מול זכויות דתיות משקפת יותר מכל את הניתוק של העומדים בראשה מצרכי הציבור הרחב. לא ייתכן שבמדינת ישראל המוגדרת כמדינה יהודית ודמוקרטית תתאפשר פגיעה כזו בחופש הדת. ההתפטרות של השר יעקב ליצמן היא ביטוי של התחושות הרווחות בציבור החרדי שדורש גישה מאוזנת ביחס של צרכי הציבור שומרי המסורת שתביא ליצירת הנחיות שיאפשרו את התפילות בבתי הכנסת.