"בושה באוויר", "הישראלים המכוערים", זעקו הבוקר כותרות האתרים שבישרו על חבורת נוסעים ישראלים במטוס ישראייר מוורנה שצעקו על דייל וקיללו אותו לאחר שלא מכר להם שוקולד. "מה היא, ערביה? תמכור לה כבר את השוקולד!" צעקה אחת הנוסעות בסרטון, שהופץ ברשתות החברתיות ונהפך ויראלי.

התגובות המזועזעות נחלקו לשניים – חלקן הביעו שאט נפש מהתנהגות הנוסעים. אחרים הפנו את הביקורת כלפי הרשויות, שלא פעלו לחקור ולהעניש את המשתתפים בתקרית:  למה לא עצרו אותם? תהו הרבה מהטוקבקיסטים – שחלקם השתמשו בשפה לא פחות בוטה מזו שנשמעה בסרטון.

כמי שעבדה כדיילת באחת מחברות התעופה הישראליות הייתי עדה לעשרות תקריות כאלה – ואלימות מהן. "עופי לי מהעיניים" צעק עליי פעם נוסע כשנאלצתי לומר לו שלא נשארו עיתונים. אחר הטיח בי ובחברת התעופה צרור קללות עסיסיות כשהיה עיכוב בטיסה, ונוסע יצירתי במיוחד הגדיל לעשות וחשף את אחוריו בפני צוות הדיילים.

סימפטום למחלת הישראליות

לישראלים אין הרבה סבלנות, את זה כולנו יודעים. לחזור מחופשה נעימה בחו"ל אל השגרה זה אף פעם לא כיף, והצינור הדחוס שאליו מוכנסים בצפיפות כמה מאות ישראלים ביחד רק מעצים את הלחץ ואת התפרצות הרגשות – כך הסבירו לי לא פעם בחברת התעופה שאליה השתייכתי. ואולי אנחנו פשוט מגלים יותר מדי הבנה לנפש העדינה של הישראלי המסכן, שחווה מלחמה פעם בשנתיים וצריך להילחם על מחיר הקוטג'? אין מה לעשות, הישראלים האלה מתוסכלים, ואת התסכול הזה הם מוציאים על הדייל שלהם (כן, הם קנו אותו ביחד עם הכרטיס).

יש להניח, אגב, שאל דייל בחברה זרה הם לא היו מעזים להתייחס כך. ולא רק משום שהם לא מרגישים "הכי בבית בעולם" (כמו בסלוגן המוצלח של אל על). הם פשוט יודעים שיהיו לכך השלכות. רק בתחילת החודש נעצר איש עסקים ישראלי למשך שלושה ימים בטורקיה לאחר שדיילת בחברה טורקית טענה כי גנב אבקה להכנת מרק במהלך טיסה.

מה קרה בסיומה של כל אחת מהתקריות האלה? הרבה צקצוקים מצד הנוסעים והצוות, ולא יותר מדי מעבר לכך. התקריות דווחו כמובן לקברניט הטיסה, ובחלק מהמקרים הוא אף הזמין משטרה. אך ברוב המקרים הפרוצדורה של המתנה לשוטרים (שבדרך כלל לא ממתינים למטוס עם הנחיתה), הגשת תלונה ומתן עדות במשטרה פשוט ארוכה ומסובכת מדי, עד שהצוות העייף פשוט מעדיף לוותר עליה ולקוות שזה לא יקרה שוב.

זהו עוד סימפטום למחלה הישראלית, הצד השני של המטבע של תחושת ה"מותר לי" שגורמת לנוסעים להגיד לדייל "אתה עובד שלי, שילמתי על הטיסה". זוהי הנורמה שאומרת, לא נורא, מה כבר קרה, לא שהיה פיגוע... חבל לבזבז זמן ואנרגיה בניסיון לחנך אנשים.

כשם שריבים אלימים על חניה בישראל זוכים להתעלמות משוטרים שעדים להם (כל עוד אף אחד מהצדדים לא נדקר); כשם שנוסע שמקלל את נהג האוטובוס שלא עצר בתחנה לא מורד מיד מהאוטובוס – כך נוסעים מורשים להשתולל כנרקומן בקריז השוקולד שלו בלי שיישאו בתוצאות. התחושה היא, שאם על כל תקרית מסוג זה היינו קוראים לשוטר, בתי המעצר היו מלאים עד אפס מקום. מצד שני, אולי אז אנשים היו לומדים להתנהג בצורה סבירה.

כמה שאנחנו אוהבים לראות סרטונים כאלה, להידהם מההתנהגות של הישראלי המכוער (לא אנחנו, חלילה) ולצקצק לעצמנו. אבל בפועל, הרבה יותר מדהים להיתקל ביומיום בהתנהגות אדיבה; כשאנשים מוותרים על התור בקופת חולים, כשנותנים להשתלב בנתיב בכביש, או סתם מחייכים ואומרים "שלום" בכניסה לחנות או לקופת חולים. משהו נורמלי כזה. 

הכתבה התפרסמה במקור באתר TheMarker

 כתבות נוספות:

עורכי דין מתפרעים בפייסבוק

תלמידים תובעים פיצויים על האיחור בטיסה למסע לפולין