היום נציין את יום השנה למותו של זוהר ארגוב. חסידיו ומעריציו ייטענו שהוא הותיר אחריו שלל להיטים, והכשיר את הקרקע לדור הבא (וגם לזה שאחריו) של זמרים מזרחיים. הוא הוא אשר פתח את אוזן הממסד למוזיקה קצת אחרת וייסד את אבן הפינה במהפכה התרבותית שחווה מדינת ישראל בשנים האחרונות.
לא הרבה מאתנו זוכרים, אך זוהר ארגוב היה עבריין מין מורשע ששם קץ לחייו בכלא, לאחר שנחשד בניסיון אונס שביצע באיריס לוי, אשתו של ישי. זאת אחרי שכבר בילה שנה מאחורי הסורגים בעקבות הרשעה באונס. ואלה לא היו ההסתבכויות היחידות עם החוק. נכון שכשאדם נפטר יש לזקוף לו את זכויותיו, אך הסלחנות של החברה הישראלית למעשיו פשוט מקוממת.
שוב ושוב עולה הדיון על הנצחת שמו ברחובותיה של עיר או של מתנ"ס מקומי. לא ניתן שלא לתהות מדוע הישראלים שידועים כל כך בלזכור ולהזכיר את פשעיהם של חלק מעברייני המדינה בוחרים לעצום עיניהם כשמדובר בחלק אחר.
ארגוב הוא לא היחיד. לצערי יש רשימה של פושעים שקיבלו חנינה מטעם הציבור הישראלי. בכל חלק בעם יש מי שיאמר מילה טובה על החבר דרעי, שאמנם הורשע בפלילים אך חזר כמנצח (או כשואג על פי אחד העיתונים הנפוצים) והראה לכל מלעיזיו מאיפה הדג מנשק את המזוזה.
גם משה קצב, הנשיא לשעבר שמרצה תקופת מאסר (ובצדק) על מעשיו המתועבים נתפס בציבור הכללי כמי ששגה, או לפחות כמי שמשפטו הוצא מכלל פרופורציה. אלו רק דוגמאות בודדות המעידות על תופעה מדאיגה,
התת מודע שלנו גזעני?
קשה שלא לשים לב שהמשותף לעבריינים לעיל הוא מוצאם העדתי, כולם שייכים למה שמכונה "עדות המזרח". אפשר היה לשער שמדובר בהערצה עיוורת של 50% מהאוכלוסייה אחרי מי שכביכול פרצו את חומות הממסד (האשכנזי) עבורם.
הזמר המזרחי הראשון, הפוליטיקאי (המשמעותי) המזרחי הראשון ונשיא מדינת ישראל המזרחי הראשון, הם אבותינו הקדושים ועלינו לשכב על הגדר בכדי לטהר את שמם ולהוציא כל רבב של פשע או עוון כדי שלא ידבקו חס ושלום ב"עדה" כולה, כדברי המקרא "האחד יחטא ועל כל העדה תקצוף?"
השערה זו היא די נוחה ופשטנית ומאפילה על חצי ממדינת ישראל. היא מתייגת את המזרחיים כגוש אחד ללא מחשבה עצמאית, והיא גם לא מסבירה מדוע גם מי שאינו מזרחי עדיין חוטא בסלחנות הבלתי נסבלת הזו.
הסיבה היא עצובה יותר ומתנשאת יותר. יש דעה רווחת בכלל הציבור גם אם היא בתת מודע שבני עדות המזרח קרובים יותר לפשע ולביצוע עבירות מאשר האשכנזים. המזרחיים שגדלו בשכונות מצוקה מכירים מקרוב את חיי האסיר ונשאבים לעולם הפשע כפרפרים אל האש. המזרחיים שבגרו "ללא חינוך, ערכים ותרבות" למעשה הם קרבן של עצמם בכל הסיפור הזה.
אנחנו באמת מאמינים שזוהר ארגוב היה כנראה צ'לן מפורסם אילולא נקרה בדרכו אותו סם, הנשיא לשעבר לא היה מתאווה לשררה אם רק לא היה גדל בבית קשה יום בעיירה נידחת, והפוליטיקאי לא היה מורשע בשוחד אם החיים לא היו מאלצים אותו לדור בילדותו עם עשרה אחים בחדר אחד קטן בשכונה ירושלמית רדופת עוני.
העובדה שגדלו, הצליחו והייתה להם אפשרות לבחור בטוב ובכל זאת בחרו ברע, כמו גם העובדה שבין עוני ומצוקה לעבירות מין או עבירות שוחד, אין שום קשר, לא מפריעה לנו להתאהב בהם. לכן, חשוב לזכור שפשע הוא פשע, לא משנה מי הוא הפושע, מה הרקע שלו, או לאיזו אם נולד, אופציית "ובחרת בחיים" תמיד קיימת, אפילו אם אתה מזרחי.
>> בנו של זוהר ארגוב: "אין אחד מפורסם שאין עליו כתם. אבא שלי היה מלאך"