נשים הן פריקיות של סגירת מעגלים. חברה פרלמנטרית ביקשה ממני השבוע לבוא לכנסת לדיון בוועדה לקידום מעמד האישה. "תעשי טובה" היא אמרה לי, "נכון שאני חילונית ואת דוסית, אבל אישה היא אישה, וצריך שגם קולה של האישה החרדית יישמע", היא אמרה.
"קראת את הדו"ח שהזמין היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, על כל הנושא של הדרת נשים?", היא שאלה, "את לא מבינה לאיזה הגזמות הוא לוקח את זה, הוא עומד להמליץ על שנת מאסר בפועל לאזרח שידיר נשים, מותח ביקורת על אירועים שנעשים בהפרדת גברים-נשים. למה אתן תמיד שקטות ורגועות כאלה, הרי אירועים בהפרדה הם ממש הלכה, לא? בואי, נו בואי."
הסכמתי. בינינו, ידעתי. ידעתי למה הסכמתי. רציתי לסגור מעגל. לפני 19 שנה (אמאל'ה!) ,הייתי מבקרת כל שבוע בכנסת. ג'ינס, גופיה וביפר בתיק. עבדתי אז בענף הדייג. דגתי אייטמים בהיסטריה למדור הרכילות השווה של "עיתון תל אביב" אותו כתבתי, ירושה מהעיתונאית גפי אמיר, האחת והיחידה.
כדי למלא כפולה של גוסיפ משובח את צריכה קצת חומר על דוגמניות, קצת שחקניות, הרבה ח"כים ומוצרים נלווים, וכמה שפחות מכתבים מיח"צניות מעיקות.
שעה במזנון הכנסת ואת סוגרת מדור. מדור איכותי. כזה שאפילו נוני יאהב. כשהבכור נולד, בפרשת "מצורע" (הפרשה שמדברת בין היתר על המצוות העוסקות באיסור רכילות ולשון הרע), עזבתי את המדור. רציתי להיות אימא. הכי אימא. אימא יהודייה. ואני כזאת. לפחות מנסה.
קוראת פילוסופיה בקו המהדרין לירושלים
עליתי מול הבית, אתמול, בבני ברק, על קו 402 לירושלים. קו מהדרין-ביי דפינישן. מופרד. ויינשטיין שומע? מוווווופרד. גברים קדימה נשים אחורה. כולן ישבו וקראו תהילים ברוגע. ורק אני נתקעתי עם 71 עמודים של היועץ המשפטי על האישה החרדית המודרת.
נכנסתי שוב לכנסת. אחרי שנים. חמושה בגרביונים (40 דנייר), פאה נוכרית וטלפון כשר. הרגשתי השגחה פרטית בכל פינה. במיוחד כשגיליתי שהמזנון בכשרות מהודרת ואפשר ליטול ידיים לצהריים.
הדו"ח לא עזב אותי. בעמוד 17, סעיף 49, אני עזבתי אותו. "בהקשר זה זכורה אמרתו המפורסמת של ג'ון סטיוארט מיל", כותב הדו"ח בהתנשאות, "ולפיה, אישה שנולדה לתוך גורלן הנוכחי של נשים, והיא מרוצה ממנו, כיצד תוכל להעריך אי תלות", ממשיך הצוות של וינשטיין וכותב, "אחד מתפקידיה המכריעים של הנורמה החוקתית בדבר שוויון הוא לנסות ולמגר תופעות חברתיות מפלות... ולא לשאול את פי המופלה האם הפלייתו רצויה בעיניו". מה זה? יהודה? מעניין מי משבעת המשפטנים שכתבו את הדו"ח עבור היועץ הגיע עם הרעיון הפילוסופי של מיל.
האם אתם רומזים כאן שהאישה החרדית לא יודעת כמה רע לה? מתי שוחחתם לאחרונה שיחת עומק עם גדודי נשים חרדיות שיודעות בדיוק, אבל בדיוק, מה הן רוצות מהחיים שבורא עולם נתן להם כאן? כמה נשים חרדיות באמת ראיינתם לצורך כתיבת הדו"ח? כמה אתם יודעים בכלל להפריד, בניואנסים הקטנים, מי היא אישה חרדית מהמיינסטרים ומי מתחזה שקוראת לעצמה חרדית ומדברת את מה שהדו"ח רוצה להוכיח?
האם היועצות הפמיניסטיות שלכם באמת רוצות לעזור לנשים, או רוצות לעזור רק לנשים כמוהן? אייאייאיי כמה זה מפחיד. אני כל כך מבינה אתכם. נשים חרדיות הן נשים עוצמתיות. והן יודעות את זה. הן מנהלות באמת את הציבור החרדי. בשקט, בצניעות. אמור מעט עשה הרבה.
הן יולדות את הדור הבא של החרדים, מבשלות אוכל של בית באהבה,עובדות, מרוויחות, מקריאות סיפורי צדיקים לפני השינה, ושולחות את בעליהן לקדמת האוטובוס, או שמאלה לעזרת הגברים בחתונה של בן הדוד, רק כי הן עושות את "דבר השם", אפילו אם זה סטייל שלא נראה לכם.
נשים חרדיות הן כוח שאף דו"ח לא ינצח. ג'ון סטיוארט מיל לא עושה להן את זה. הלכות "שולחן ערוך" דווקא כן.
הן לא צריכות סמול טוק עם אף גבר באף אירוע כדי להרגיש קיימות. נכנסות בעזרת הנשים למעגל בהורה סוערת. וסוגרות אותו.
אפרת ברזל היא מטפלת ומרצה למודעות עצמית יהודית