כולם עפו הבוקר על התצלום המשותף של גלעד שליט ושלמה ארצי – מ"ידיעות אחרונות" (ודומה שהתמונה נרקחה היטב במערכת העיתון, והיא הכל חוץ מספונטנית) ועד פייסבוק. בכלל, לאחרונה קשה מאוד לחמוק מתמונות של הילדון במשקפיים לצד שלל מפורסמים ואלמונים. המשוחרר הטרי עושה עכשיו צעדים ראשונים בעולם הזה, וככל שהימים עוברים והטראומה מתרחקת, הוא מרחיב את המעגלים שלו ומסתובב בעוד מקומות ציבוריים, מהופעות ועד בתי קפה. בהתאם, עולות לרשת החברתית יותר ויותר תמונות של אנשים שביקשו לצטלם ולהתחבק איתו.
אני בטוחה שבאיזה שהוא מקום שליט נהנה מהחשיפה, אם כי אני גם יודעת ממקורות יודעי דבר שלא אחת הוא סובל ממנה. אבל כמו המצטלמים למיניהם, גם אני אתעלם לרגע מתחושותיו של גלעד (ויסלח לי הבחור), ואשאל מה הדבר הזה אומר עלינו.
בישראל לא יכולה להתקיים כוכבנות הוליוודית, אם את כוכב הטלוויזיה שהיום אתה רואה על המסך, תראה מחר כשהוא רוכש לעצמו טונה מתובלת במכולת במקרה הטוב ומשחה לטחורים בסופר-פארם במקרה הרע. המדינה שלנו קטנה מדי, והכוכבים בהתאם – לא מספיק בשמיים.
שיעשה סיבוב ויחזור הביתה!
אבל גלעד שליט הוא לא כוכב, ולא ראוי להתייחס אליו ככזה. הוא, בניגוד לקותי ויאנה, לא ביקש שכל אדם במדינה יכיר היטב את תווי פניו, ובדיוק מהסיבה הזאת מסרב להעניק חתימות לזרים שמבקשים זאת. מקורבים לגלעד חוזרים ומספרים שהוא מודע היטב לכל המאמצים שנעשו כדי להשיב אותו, ולכן גם מרגיש חייב ולא רוצה לאכזב את כל מי שתמך בו.
אבל צריך לזכור, ואולי גם להזכיר לשליט בעצמו: לא מדובר בכוכב ריאליטי שחב לציבור את השקלים שבוזבזו על סמסים כדי לקדם אותו לגמר הגדול. את מה ששליט חייב לציבור הוא שילם ב-1941 הימים שנגזלו ממנו בשבי. זה נכון ובסדר שכולנו מרגישים קצת שהוא הילד שלנו, ורוצים לדעת איך הוא מרגיש, אם הוא עלה במשקל ועל מה הוא חלם בלילה. אבל איפה הגבול? והאם אלה החיים החופשיים שכולנו איחלנו לו?
לא אשכח את הסצנה שראיתי בחדשות ימים ספורים אחרי שגלעד שב הביתה. נועם שליט יצא להודות למאות הסקרנים שעלו לרגל למצפה הילה כדי להגיע הכי קרוב לאדם הכי מפורסם במדינה, ואז ניגשו אליו שתי כפרות ונזפו בו, בנועם: "למה גלעד לא יוצא? נו, שייצא להגיד שלום! שלוש שעות אנחנו כבר פה! שייצא, יעשה סיבוב ויחזור הביתה!".
אז זה הצחיק אותי נורא. היום, כשאני רואה תמונות של גלעד בפייסבוק, לרוב מלוות בטקסט רגשני, קצת עצוב לי. מה, חסר לנו את מי להעריץ, חוץ מחייל מסכן שמזלו לא שפר עליו? יש כאן תכניות ריאליטי בשפע, זמרים מוכשרים ואפילו אחד שמעון פרס. גלעד שליט הוא לא נינט, הוא פדוי שבי. אז בפעם הבאה שאתם רואים אותו, רגע לפני שאתם פותחים את האינסטגרם, תשאלו את עצמכם: מהי הערצה, מיהו כוכב, ממי ראוי לבקש חתימה ואיפה לעזאזל השארתם את הטאקט שלכם?