"המצב הטבעי של הערבים הוא זעם ולא סתם יש כל פעם יום זעם. תמיד כעס. אין בפלטה, בארגז הכלים הרגשי, שום דבר אחר חוץ מכעס וזעם. ראית פעם הומור? חיוך? אהבה? נתינה? קבלה? משהו?". כך נשמע אברי גלעד כשהוא שוטח בפני האורח אחסן חלאילה את דעתו על הערבים (מאוחר יותר ניסה להסביר בפוסט לא משכנע שהתכוון ל"פרלמנט הירדני") בתכנית הבוקר שלו.
אין כמה פנים לגזענות. גזענות כלפי אתיופים היא אותה גזענות כלפי ערבים והיא אותה אחת גם כלפי פליטים מאפריקה. מי שגזען כלפי מיעוט אחד, בהכרח יהיה גזען כלפי מיעוטים אחרים, אם לא עכשיו אז בעתיד. כזו היא הגזענות, כמו אש בשדה קוצים, שורפת הכל, בהתחלה את מה שקל לשרוף ולאט לאט עוברת להשמיד את שאר השדה. אף אחד אינו חסין ממנה, והיא כמובן גם מלווה באלימות מילולית ופיזית.
אבל פה בישראל בהחלט יש כמה פנים לגזענות. יש היררכיה. גזענות כלפי אתיופים היא המושמצת ביותר, "הם" יהודים ו"הם" משרתים בצה"ל אז גילויי שנאה או אמירות בעייתיות מיד מקבלים הד נרחב בתקשורת, אנשים ממהרים לגנות, עיתונים מפרסמים טורי תגובה ואפילו מדורי הרכילות מתייחסים לידוענים שכותבים פוסטים בעניין. אחר כך בסולם דרגות הגזענות יש את הפליטים, הם אינם יהודים אבל הם עוד לא נטועים היטב בנרטיב הישראלי של מי שרוצים להשמיד אותנו, מקסימום לאנוס את בנותינו הטהורות לפי פעילי ימין קיצוני. ובתחתית, בפער אדיר, נמצאים הערבים. "הם" רוצים להשמיד אותנו, כולם רוצים לרצוח אותנו.
אברי גלעד יודע זאת היטב, והוא למעשה כבר הסתבך פעם באמירה גזענית נגד אתיופים כשניסה להעליב את מבקשי המקלט האריתראים והציע ליוצאי אתיופיה להבדיל את עצמם מהם באמצעות "כובע מחודד" (גם אז התנצל). אבל רוב הזמן, הוא בוחר לשחק במדרגה הנמוכה ביותר בסולם הגזענות. פעם אחר פעם הוא מתבטא בצורה גזענית נגד ערבים ועל דבריו של אחד השדרנים המובילים בישראל בקושי יש תגובה. איזכור אגבי, ומהר מאוד חוזרים לסדר היום. גזענות כלפי ערבים לא מעניינת אותנו, הרבה מאוד אנשים גם בעדה. אברי גלעד מנצל את מעמדו הרם לתת ביטוי לגזענות שנושבת מהימין הקיצוני, הוא נושף אותה למרכז, לתכנית הבוקר הנעימה שלו.
אולי אלה קשריו הטובים בתקשורת, אולי זה הפחד של המפורסמים שמא לא יוזמנו לעוד ראיון של שלוש דקות אצלו ואצל חבריו. אבל אולי השקט היחסי בתגובה לאמירה הגזענית של גלעד הוא בגלל שגזענות כלפי ערבים, זה לא נורא, זה אולי אפילו קצת מגיע להם.
חצי משפט ספק מתנצל ספק תוקף והכל חוזר לשגרה. ערוץ שמכבד את עצמו לא היה ממשיך לתת במה לגזען, מפורסמים שבאמת אכפת להם מגזענות היו כותבים פוסטים רבי לייקים. אבל לא, לא כאן, לא כאשר הגזענות היא נגד ערבים. ואולי זה הכל בגלל שהתרגלנו, הגזענות נגד מי שאינו יהודי טבועה בנו עמוק, חלק מאיתנו.
ופה כנראה טמונה ההבנה החשובה ביותר, עד שלא נבין שגזענות זו גזענות זו גזענות, ורק אחרי שבאותה הפגנה נגד גזענות יעמדו אתיופים, מזרחים, ערבים, פליטים ושאר והחברה הישראלית (גם זו הלבנה והשבעה), רק אז נצליח למגר את הגזענות. ביום שאחרי אותו איחוד כוחות, אותה הפגנת המונים דמיונית נגד הגזענות, אנשים כמו השדרן הגזען כבר לא ינחו תכניות בוקר, כבר לא יקבלו הנחות, גם לא על הערות גזעניות נגד ערבים.
הכותב הוא חבר הנהלת מרצ ולשעבר דובר "שוברים שתיקה", השתתף בעונה האחרונה של "האח הגדול"