שרית גומז (יח``צ: גבי בהרליה)
מהרגע הראשון שישב מולי החלטתי שהוא יהיה בעלי. שרית גומז | יח``צ: גבי בהרליה

ד' באייר הוא יום זיכרון שנועד להנצחת זכרם של חללי מערכות ישראל וחללי פעולות האיבה. אבל אני לא צריכה את היום הזה, אני זוכרת כל השנה. אני מבינה את הצורך הלאומי בו, יש לו חשיבות עליונה, אולם אני זוכרת גם ללא הצפירה, אני זוכרת גם ללא הטקסים, אני זוכרת גם ללא השירים העצובים. אני זוכרת אהוב צעיר שמילא את ליבי באהבה, עלם חמודות יפה-תואר עם חיוך שובה-לב, שלכתו בטרם עת מילאה את ליבי בצער וכאב. אהוב מת שחי בזיכרוני ובליבי.

"מוות למען מטרה ראויה אינו עונש אלא כבוד, ומוות למען הבריות – נשגב" אמר שפינוזה. אני מסכימה איתו, אבל לאבד אהוב גם למען מטרה ראויה ולמען הבריות זה כואב. ליבי דואב את חסרונו, את היעדר מגע ידו, את היעדר יכולתי לראות את חיוכו, את החסך האדיר בביטחון שהשרה עליי פשוט מלהיות לידו, בעצם היותו. ליבי כואב את חייו הקצרים, ואת כל מה שיכול היה להיות. ליבי כואב על כל הדברים שלא הספיק לראות ולחוות.

לו יכולתי, הייתי עוצרת אותו מלעלות לאותה טיסה

הזיכרון עומד לשירותו של הלב, ואני זוכרת. אני זוכרת איך למן הרגע הראשון שישב מולי, כאילו החלטתי שהוא יהיה בעלי. אני זוכרת איך הסתכלתי עליו, ודמיינתי לבבות בעיניים. אני זוכרת שחשבתי לעצמי שהוא הגבר הכי יפה בעולם, אפילו שידעתי שאני לא אובייקטיבית. אני זוכרת שהתגאיתי בו, וחשבתי שהוא הטייס הכי מוצלח. אני זוכרת שחשבתי שנפשו יפה הרבה יותר משלי. אני זוכרת שאפילו שהוא לא רצה, הוא הסכים ללכת עם מכנסי פיג'מה תואמים לשלי רק כדי לרצות ולשמח אותי.

אני יודעת שדני עסק במה שאהב ובמה שהאמין. אני האמנתי בו. צפיתי לו עתיד גדול בצבא. אני יודעת שדני אהב לטוס, ועמד על השתתפותו במלחמה. אני יודעת שדני שמח על שנקרא לאותה הטיסה. אני זוכרת ששמחתי בשבילו שהוא שמח נורא. במבט לאחור זה אירוני ששמחנו מבלי לדעת שזו תהיה הטיסה האחרונה. לו ניחנתי בראיית העתיד, לו הייתה ניתנת לי האפשרות, הייתי נצמדת לרגליו, כמו שאביה מחבק את רגל השולחן כשהוא מסרב ללכת למקלחת, ולא הייתי משחררת אותו עד שהיה יורד מאותה טיסה ארורה.

כולי תקווה כי דני לא ידע ייסורים באותם רגעים אחרונים, וכי עודנו עוסק בהגנה על העם והמולדת ממקום מושבו, תחת רגלי האלוקים. אהבתי אליו חוצה גבולות ויבשות ורקיעי שמיים. כולי תקווה שהוא יודע ומרגיש זאת. כולי תקווה שהוא שומר עלינו ממרומים. יהיה אשר יהיה – תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

>> איך מתמודדים עם מציאות בה ילד לא זוכה להכיר את אבא שלו? הסרט המלא של שרית גומז לצפייה ישירה

>> איך מבשרים למשפחה שאיבדה את בנה?
>> למה אני לא צופה בסרטי יום הזיכרון