כשהתבקש יהודה משי זהב להגיב על העדויות הקשות שהתפרסמו נגדו בתחקיר "הארץ", הוא בחר לצייר את הדברים כמעין מזימה של ״גורמים חרדים קיצוניים״. לכאורה, השתלבותו כחרדי במדינה באה להם רע בעין. משי זהב אכן נרדף לאורך השנים על ידי גורמים קיצוניים בקהילה ממנה הגיע, אך חשיפת הסיפור שלו כעת בתקשורת מספרת סיפור הפוך לחלוטין. החשיפה הזו, בעת הזו, היא בדיוק ההוכחה לכך שיש התקרבות משמעותית בין החרדיות לישראליות. מה שאיפשר אותה סוף סוף הוא זרם בלתי פוסק של מידע וערכים שנע בחופשיות גדלה והולכת בין שני הציבורים. ובאופן ספציפי: בזכות עבודת העומק החשובה שעשה האקטיביזם החרדי ברשתות החברתיות.
הרי הסיפור של משי זהב היה ידוע לרבים בציבור החרדי. אך ללא הפייסבוק החרדי, שהכשיר את הקרקע ואת הלבבות, לא היה בא לעולם כנראה. את האומץ והרוח הגבית לנפגעים ולנפגעות שהעזו לדבר נתנה להם הפעילות של ״לא תשתוק״, דף הפייסבוק שנפתח ב-2015. הארגון החל כפלטפורמת רשת ראשונה מסוגה, שהציפה את סיפורם של נפגעי פגיעות מיניות בציבור החרדי. מאז עבר הארגון גלגולים והפך לארגון "מגן", אך ליבת הפעילות, והמנוע שלו, עדיין קשור למרחב הדיגיטלי, וליכולת שלו לעקוף מבני כוח קיימים.
היום ״לא תשתוק״ לגמרי לא לבד. פעילות הארגון היא חלק מזירה שוקקת של אקטיביזם חרדי ברשת. בסדרת הרשת שיצרנו, ״חרדים ברשת״, סקרנו את החלוצים והחלוצות האלה, חרדים לכל דבר ועניין שהחליטו לטלטל את הספינה החרדית מבפנים: פעילות ופעילים פמיניסטיים, פעילות למען עגונות, למען ייצוג פוליטי בכנסת ועוד ועוד. דיברנו גם על המחירים שהדבר גבה מהם.
"אין ספק שהזירה הזו אפשרה לנו לייצר משהו חדש ולפעול במקום שעד לאותה נקודה לא היתה לנו אפשרות לגשת אליה", אמר לי צביקי פליישמן, מקים "לא תשתוק", שיזם וליווה את התחקיר על משי זהב. "החשיפה עצמה הביאה אלינו עוד ועוד סיפורים של נפגעים, חלקם על ידי אנשים מוכרים בציבור החרדי, אנשים חזקים שלא היה סיכוי לחשוף אותם ללא הכלי הזה".
אפילו דרך הפעולה של הרבנות מול שירה איסקוב, שנערכה עם כל הכלים הכבדים שיש ברשותה כדי לא להותיר אותה בעגינותה, הושפעה מפעילות פמיניסטית דתית וחרדית שהתחילה בפייסבוק. מלמדת על כך בעיקר תגובתה המתגוננת של דוברות הרבנות, בה נטען במפורש ש"אין קשר לארגונים הפמיניסטיים". נעזוב את המופת של אי-לקיחת אחריות והטחת האשמה דווקא במי שפועלות לסייע לנשים במצבים הכי קשים. התגובה מעידה כעשרה עדים עד כמה כן צריך את הארגונים הפמיניסטיים ועד כמה ועוד איך סופרים אותם. גם ארגון "באשר תלכי", שהוקם על ידי פייני סוקניק שהייתה גרושה חרדית, ופועל למען חד-הוריות בחברה החרדית, הוא אחד הארגונים שהרבנות "לא סופרת".
קבוצה חשובה נוספת שאי אפשר שלא לציין בהקשר זה היא ״לא נבחרות לא בוחרות״ – קמפיין פייסבוק של אסתי שושן שהפך לארגון בשם "נבחרות". ארגון זה הצית מהפכה שאת פירותיה עדיין לא קטפנו, אך השפעתה מורגשת בכל מערכת בחירות. כל מועמד חרדי שמתראיין נכנס לכוננות ספיגה כשהוא יודע שמתישהו תגיע השאלה שתביך אותו: מה עם הנשים? (והתשובות אכן מביכות). הילה חסן לפקוביץ', אחת ממובילות הארגון, מועמדת לכנסת ברשימת "עם שלם" של הרב חיים אמסלם. אישה חרדים נוספת, ציפי מנהיימר, מועמדת ברשימתו הכלכלית של ירון זליכה; וכבר היתה לנו שרה חרדית: עומר ינקלביץ'.
ולבסוף, כשעוסקים בשינוי פמיניסטי חרדי, מגיעים גם לליבת הזהות החרדית: לימוד הגמרא. לפני חמש שנים הקמתי, דרך פייסבוק, קבוצת לימוד שבועית של נשים חרדיות ממגוון גילאים ורקעים. התופעה התרחבה במהלך השנים וכיום קיימות קבוצות רבות נוספות, כשהבולטת ביניהן היא באשדוד בהובלת מלכי רוטנר (״מלכויות של מטה״), אישה חסידית שראתה את הפרסום של הקבוצה ואימצה את הרעיון בעצמה. אם תשאלו את ראשי הממסד החרדי מה דעתם על קבוצות אלו, תקבלו לפעמים יחס מזלזל או מתעלם, וזה במקרה הטוב. אבל בדלתיים סגורות תשמעו דברים אחרים. כולם יודעים שהשטח רוחש. וכשבוחנים את הזירה הציבורית בישראל זה ברור: הקבוצות הללו הם אחד מקטרי השינוי בחברה החרדית.
הכותבת היא מייסדת ארגון ״הציבור הממלכתי חרדי״. ארגון גג של ארגונים חברתיים חרדים.
הסדרה "חרדים ברשת", המועמדת לפרס האקדמיה לטלוויזיה, זמינה לצפייה במלואה ב-mako