שני דברים משותפים לחמשת האישים הבאים: נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, ראש ממשלת פלין מתאוש מוראבייצקי, ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן, נשיא הפיליפינים רודריגו דוטרטה ונשיא ברזיל המיועד ז'איר בולסונרו. הראשון הוא האנטישמיות הגואה בקרב חלק מתומכיהם וההשראה שפעילים אנטישמיים מדווחים שהם שואבים מהם. השני הוא תמיכה הדוקה שהם מקבלים מראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו.
התמיכה של נתניהו במנהיגים אלה נובעת משילוב של ריאל פוליטיק והזדהות אידיאולוגית כנה. במישור המדיניות, נתניהו רואה במנהיגים אלה מפתח לנטרול לחץ בינלאומי מדיני על ישראל ולהקלת הביקורת על מדיניות הכיבוש. חמשת המנהיגים מבקשים לבעוט בסדר הבינלאומי ששמר על היציבות הגלובלית ב-70 השנים האחרונות; חמישתם מבקשים להעצים רגשות לאומניים על פני ניסיונות להסכמה בינלאומית; חמישתם בזים לרעיון ההגנה על זכויות אדם בכלל וזכויות זרים בפרט. טבעי לחלוטין שהם יהיו שותפים של נתניהו למאמצים להתרחק מהסכמות בינלאומיות בכל מה שקשור למצב במזרח התיכון ויכבדו את רצונה של ישראל לקדם אינטרסים לאומיים צרים ללא קשר לשאלת הפגיעה בזכויות אדם.
הקשר האידיאולוגי בין נתניהו לחמישייה, שנעה בין לאומנות בסיסית (טראמפ) לניאו-נאציזם של ממש (בולסונרו), מטריד הרבה יותר. הייתכן שלא רק שראש ממשלת ישראל מוכן להעניק גיבוי ותמיכה למי שתחתיהם פורחת האנטישמיות, אלא שהוא גם חש שותפות רעיונית איתם? הייתכן שאין לו מילת ביקורת על טראמפ, שהשווה בשנה שעברה בין ניאו-נאצים שתקפו יהודים ומיעוטים אחרים לבין קורבנותיהם? מדוע כה חשובה לו הברית עם ראש ממשלת פולין שאמר שגם יהודים שהיו שותפים לפשעי השואה? כיצד הפך נתניהו את נשיא הפיליפינים - שאמר שהוא שואף להיות כמו היטלר - לאורח של כבוד ב"יד ושם"? מה מקור החברות בינו לבין אורבן שתחתיו הפכה האנטישמיות בהונגריה לחמורה ביותר באירופה לפי הליגה נגד השמצה (הקמפיין האנטישמי המובהק שהוביל אורבן נגד ג'ורג' סורוס הוא אחד הביטויים לכך)? ומה מחבר אותו לבולסונרו, מנהיג שתומכיו מצדיעים במועל יד ברחובות ומצהירים שילמדו את היהודים לקח?
בטווח הקצר נתניהו אכן יקבל מהחבורה הפופוליסטית הזו את הסחורה שהוא מקווה לה. הם יתמכו במדיניות ממשלת ישראל. תמיכתם אפילו עשויה להיות כנה. החברים בברית הבריונים של נתניהו לא מזהים את מדינת ישראל עם דמות היהודי מהפוסטרים האנטישמיים. מדינת ישראל שהם מעריצים היא חזקה, אתנוצנטרית, ששה אלי קרבות ומנצחת במלחמות. חשוב לא פחות: מנהיגיה הם יוצאי אירופה לבנים הנלחמים בעמי ערב הנחותים (וגם סוגרים את גבולותיהם בפני שחורים מאפריקה). אלה אנשים שהחברים החדשים של נתניהו יכולים להתחבר אליהם. לאלה אין דבר עם היהודי הגלותי, השונה, החלש, המנסה להשתלב במדינה שאוכלוסייתה ברובה הגדול נוצרית. אפילו האף שלהם שונה.
כן, אפשר להיות תומך ישראל נלהב ואנטישמי. החיבוק האמיץ שמעניק נתניהו לתומכי ישראל מהזן הזה, אנטישמים בעצמם או רק פופוליסטים שמפיחים רוח קרב בתומכיהם האנטישמים - גם בו יש פן אנטישמי. הוא לא יכול היה להתקיים אם נתניהו היה חש מחויבות כלפי יהודי ברזיל, הונגריה או פולין. הנכונות להבליג על העידוד שחבריו מעניקים לאנטישמיות נובעת גם מכך שנתניהו עצמו חש ריחוק, אפילו סלידה, מיהודים כמו חברי הקהילה בפיטסבורג, שחווים פיגוע קטלני וממשיכים לדבר בעד סובלנות ונגד גישה חופשית לנשק.
בבולסונרו תמכו בבחירות האחרונות גם לא מעט יהודים. גם המפלגה הנאצית בראשית שנות ה-30 זכתה לתמיכת יהודים מסוימים שהתלהבו ממסריה הכוחניים. אלה היום בברזיל ואלה אז בגרמניה הם אנשים קצרי רואי שלא הצליחו לזהות את המשמעויות העמוקות של מתן גיבוי למדיניות פשיסטית, כוחנית ולאומנית השונאת את הזר. לתורה כזו לא יכולה להיות אלא משמעות אחת כלפי יהודי במדינה זרה – הפיכתו לקורבן לאנטישמיות.
נתניהו לא לוקה בקוצר רואי שכזה. הוא לוקה באדישות כלפי גורלם של יהודים כמו חברי הקהילה היהודית בפיטסבורג. שלומם של יהודים שאינם משרתים את הנרטיב הכוחני שלו חשוב בעיניו פחות ממעמדו הבינלאומי. הוא ימצה כמובן כל יתרון פוליטי אפשרי מהאלימות נגדם, אבל ימשיך לתמוך במדיניות שמביאה עליהם את אותה האלימות לעולה להביא עליהם אסונות נוראים הרבה יותר. נתניהו, כמו חבריו לברית הבריונים הגלובלית, מעדיף את בני עמו, כל עוד הם נאמנים לדרכו הכוחנית.
הכותב הוא מרצה בכיר בביה"ס למשפטים ע"ש שטריקס במכללה למנהל