בבוקר יום הזיכרון סיפרה לי אשתי על ערב נשים שהתקיים אצל אחת המשפחות בקהילתנו בירוחם. בערב זה סיפרה בעלת הבית את סיפורה האישי. מיד אמרתי לאשתי שלא ידעתי שהם משפחה שכולה. מתברר שאח של בעלת הבית הוא הלום קרב והיא סיפרה את סיפורו.
במחשבה ראשונה למשמע הדברים תהיתי: "מה הקשר ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל?"
במחשבה שניה, אף פעם לא חשבתי על נכי צה"ל, לא ביום הזיכרון ולא ביום אחר במהלך השנה. מסתובבים סביבנו רבבות רבות של פצועי מלחמה שמשלמים את מחיר תקומת המדינה יום יום. חלקם קטועי גפים, מתגלגלים בכיסאות, הלומי קרב ועוד.
רבים מבין הפצועים לחמו כתף אל כתף לצד הנופלים בדיוק באותה מסירות נפש והקרבה. האם יש רק מושג שנקרא "למות על קידוש ה'"? ומה קורה אם "רק" נפצעתי קשה? האם לא ראוי למצוא זמן, יום, מקום, כדי לזכור ולהעלות על נס את תרומתם?
אני מאמין שמשרד הביטחון דואג בצורה טובה לנכי צה"ל בכל הנוגע לקצבאות, לתנאים ולהנחות במקומות רבים. אולם האם אותם פצועים זקוקים רק לצרכים חומריים מצד המדינה? מה לגבי הערכה ציבורית רחבה, תומכת ומחבקת?
הקונוטציה הראשונית שעולה לי בראש למשמע המונח "נכי צה"ל" היא קצבה גדולה ורכב יוקרה. לפעמים גם: "הסתדר בחיים. לא צריך יותר לעבוד". האם קונוטציה זו, לא צריכה להשתנות ל "גיבור", "מסירות נפש" או "הקרבה יומיומית למענינו"?
חבר טוב מספר שלאביו, נכה צה"ל, יש תחושת "אנטי" ליום הזיכרון. יום שבו זוכרים רק את הנופלים ושוכחים אותו ואת חבריו הפצועים שממשיכים לשלם את מחיר המלחמה.
חבר אחר סיפר לי על חמיו, נכה צה"ל גם הוא, שסובל כבר 30 שנה מפציעתו. לעיתים קרובות, באמצע "שולחן שבת", הוא קם ועוזב את הסעודה כיוון שאינו יכול לשבת. במקרה זה ובמקרים רבים אחרים ממשיכה לשלם גם המשפחה כולה את מחיר המלחמה.
מחובתנו לקדם הכרה ממלכתית וציבורית לאותם פצועים ומשפחותיהם שעל גבי סבלם היומיומי הוקמה מדינתנו. חייבים להכניסם לאתוס הציוני של תקומת מדינת ישראל .
בקרוב תתכנס ועדה שתורכב מנציגי תנועות הנוער ואנשי חינוך כדי לדון בעניין חשוב ורגיש זה. ועדה זו תדון במספר פיתרונות ותפרסם את מסקנותיה (הלא מחייבות כמובן) בתקווה שנציגי הציבור בכנסת ישראל ירימו את הכפפה.
האם ראוי להזכירם דווקא ביום ממלכתי מיוחד ואם כן אז באיזה יום או אולי מספיק לציין את היום הזה במערכת החינוך בלבד, או אולי בתנועות הנוער?
נשמח מאד לשמוע את דעתכם לפני כינוס הוועדה.
ניתן לשלוח תגובות והערות לכתובת: avreki1@gmail.com
אליעד אברקי הוא רכז מחוז דרום בתנועת בני עקיבא
>> הדברים שאלי ישי לא רוצה שתדעו
>> מאסר עולם למי שעולמו מאחוריו