אזרחי ישראל היקרים,
עומד אני כאן הערב לפניכם בתחושה קשה של אשמה. אנא סלחו לי.
כשהביאה עלינו ממשלת רבין את אסון אוסלו יצאו אלפים לרחובות וכנגד כל הסיכויים הביאו לניצחוני הראשון בבחירות 1996. על אף שהרוצח ערפאת נתן לי את כל הסולמות לרדת מעץ אוסלו, התנהגתי בפחדנות ובנבזות, בגדתי בבוחריי, הפניתי להם עורף, התחבקתי עם אותו רוצח, ונתתי לשמאל הקיצוני ביותר מתנה שלא פילל לה – נתתי לו במתנה את הימין הישראלי, כקבלן ביצוע של כל גחמותיו.
אותו חיבוק שלי עם ערפאת הוליך את כל החברה הישראלית לשבי ביד חבורת אוסלו - שבי שעד היום אין היא מצליחה להשתחרר ממנו, שבי שסירס את הצבא, שבי שהביא לכך שאין לישראל אופק אחר בעזה מלבד המשך שלטון החמאס, שבי שהביא לבסוף לתבוסות הקשות ב"צוק איתן" ובמערכה האחרונה, שבי שהפך את כולנו מריונטות של ארגון המחבלים חמאס.
אולם החטא הקדמון ההוא של החיבוק שלי עם ערפאת היה רק ההתחלה.
עצרתי באופן כמעט מוחלט את הבניה במזרחה של ירושלים ומנעתי את חיבורה האורבני עם מעלה אדומים. בהסכם וואי, מסרתי בידי ערפאת וחבר מרעיו למעלה מ-90% מעיר האבות חברון. לא אלאה אתכם, אזרחים יקרים, בפירוט כל ההקפאות והקשיים שהעמסתי על ההתיישבות. אוותר על פירוט החורבן שהבאתי על שכונות שלמות ועל מאחזים פורחים.
אומר רק שאם יש דבר שעליו מצפוני מייסרני יותר מכל, זה ההצבעה הפחדנית שלי בעד תכנית ההתנתקות של שרון. יכולתי להוביל מרד בליכוד נגד המעשה השפל ההוא, ובמקום זאת – כדרכי – הצטרפתי אליו ואיפשרתי בפחדנותי את ביצוע ההתנתקות. אח"כ מיהרתי להתפטר ולהתנער מאחריות, עשיתי מעשה זימרי וביקשתי שכר כפנחס, בדיוק כפי שעושים עכשיו השרים ליברמן ובנט. ההתנתקות שנתתי לה את תמיכתי היא שהובילה למציאות הנוכחית בעזה. ומכל התומכים בה נותרתי אני כנושא המשרה הבכירה ביותר, האחראי הראשי כיום למצב הביטחוני שנוצר בעזה עקב מחדלי.
אולם לא רק על המחדל הביטחוני שבאימוץ הסכמי אוסלו וההתנתקות מבקש אני סליחה מכם.
כדרכי, העדפתי את הרווח הפוליטי הקטן והזמני על פני ביטחונכם. כל ראשי הממשלה שלפניי, מימין ומשמאל כאחד, הבינו שאסור להיכנע ללחץ שמפעילה משפחת שליט. אפילו אולמרט סירב לשחרר 1,027 מחבלים עם דם על הידיים, מחבלים שברור היה שישובו לרצוח. ואילו אני, בחוסר אחריות ומנהיגות שאין כדוגמתם, מכרתי את ביטחונם של אזרחי ישראל תמורת תמונה אחת על כבש המסוק.
תוצאות העסקה הנואלת ההיא לא איחרו לבוא. רצח שלושת הנערים שהוביל למבצע "צוק איתן" בא כולו מתוך יוזמה ופיקוד של אותם מחבלים משוחררים. כל צמרת חמאס כיום בעזה בנויה על אותם מחבלים משוחררים, כמאה ישראלים כבר שילמו בחייהם בגין אותה עסקה, וגם מכוון זה, האחריות למצב הביטחוני הקשה שנוצר מוטלת כולה עליי - על אובדן הדרך וחוסר האחריות והמנהיגות.
אינני ראוי לסליחתכם, אזרחים יקרים. השליתי אתכם כאילו לפחות מול האויב האיראני אני מבצע את הנדרש בכדי להגן על ישראל. הנה, הצלחתי להביא לסנקציות משתקות על איראן. אך כיצד זה חזרנו למצב הגלותי שבו קיומנו תלוי בחסדי זרים? כיצד ויתרתי על עקרון יסוד של כל קודמי וגלגלתי אל האמריקנים את האחריות לביטחוננו? האם תמיד נוכל לסמוך עליהם? כיצד הגענו למצב שבו האיראנים נמצאים על סף יכולת גרעינית מלכתחילה? ומדוע מאיימים הם על גבולנו במקום שאנו נאיים עליהם? מדוע לא אזרתי אומץ לנהוג עוד בתחילת האיום באופן שבו נהגו ראש הממשלה בגין ואחריו ראש הממשלה אולמרט מול איום שכזה.
וכשכבר נתתי באיחור רב את אותה הוראה להכין את הפעולה המתבקשת, כיצד זה נכנעתי לסירובם של הרמטכ"ל וראש המוסד? כיצד נתתי לדרג הצבאי להפוך לדרג המחליט והפקרתי את בטחון ישראל ביד האמריקנים לבדם? ומה נעשה כשייבחר שוב נשיא נוח לאיראנים? פחדתי לעשות את המתחייב כשניתן היה, והותרתי את הדורות הבאים לחיות תחת חשכת האיום הגרעיני האיראני שיבשיל בהכרח, במוקדם או במאוחר.
וירושלים, אזרחים יקרים – בגדתי בירושלים. הקפאתי את הבניה בה. והחמור מכל: הפקרתי את בבת עינו של עמנו, את הר הבית מקום מקדשנו. כשרצחו אויבינו שני שוטרים על הר הבית, הוריתי על הצבת מגנומטרים בכל השערים. אולם משסירבו הערבים לעלות להר דרך אותם מגנומטרים מיהרתי להסירם, כדי לשמר את ריבונותם (!) בהר.
כך, ברפיסות ובפחדנות, קניתי שוב ושוב שקט ושלטון, על חשבון הריבונות, הכבוד הלאומי וביטחון האזרחים.
אזרחים יקרים, אין זה סוד כי על הפרק עומדת תכנית מדינית אמריקנית שמשמעותה האחת היא חלוקת ירושלים והקמת שגרירות אמריקנית עבור אויבינו בצידה המזרחי של העיר. מצפוני מייסרני. אני חושב על חבריי לנשק, על משפחתי האישית ועל המשפחה הלוחמת, חיילי האצ"ל והלח"י. עיניהם מביטות בי בלילה ואינן נותנות שינה לעיניי. האמנם יהיה זה בנו של פרופסור בן-ציון נתניהו, עבדכם הנאמן, שיחלק את ירושלים?
היום, כשמתברר לאחר 500 טילי החמאס כי הפכתי אתכם לשבויים ביד חמאס; לאחר שמתברר כי דרדרתי את ביטחונכם האישי כפי שאיש לא עשה לפניי; לאחר שמתברר הנזק האסטרטגי הנורא שהמטתי על מדינת ישראל מול איראן והחיזבאללה; והחמור מכל, כשמתברר כי הבאתי את ישראל אל סף אובדנה של ירושלים ששוחררה בדם אחינו והורינו – הגעתי למסקנה כי אינני ראוי יותר לאמונכם. אני מגיש בזה את התפטרותי.
אנא סלחו לי.
הכותב הוא יו"ר מפלגת "זהות"