חיות חמודות- אפרוח
למה אנחנו מלטפים גורי כלבים אבל גורסים אפרוחים? | צילום: אימג'בנק / Thinkstock
"די כבר עם התמונות המזעזעות!", זעקו השבוע לא מעט טוקבקים בעמוד הפייסבוק של "הצינור", כשעורכי תכנית האינטרנט הלילית התייעצו עם הגולשים האם לשדר תמונות ממשחטת "אדום-אדום", בעקבות הגשת כתבי האישום נגד המתעללים בעגלים במקום. אם אותם מתלוננים ישמעו שממש אתמול ציינו ברחבי העולם את יום ההזדהות עם בעלי החיים במשקים, הם ודאי יחשבו שמדובר במתקפה משולבת נגדם: הרבה ארגונים ופעילים ינצלו את ההזדמנות כדי לספר לכולם כמה שיותר על התנאים המחרידים בהם מוחזקים בעלי החיים במשקים התעשייתיים של תעשיות הבשר, הביצים והחלב. 

אבל רגע, מה זאת אומרת יום "הזדהות"? הזדהות היא הרי תחושה שמגיעה כשאנחנו חושבים על מישהו אחר שחווה מצוקה כלשהי, ויכולים לשים את עצמנו בנעליו. עבור רובינו, כמעט כל מי שנכלל תחת קטגוריית ה"מישהו האחר" הזה הם בני אדם. מלבדם, היחידים שזכו להצטרף למעגל האמפתיה הזה הם כלבים וחתולים - אבל זה לא רק בגלל שהם כל כך חמודים, אלא קודם כל, מפני שהם פשוט נמצאים כאן לידנו. אנחנו רואים אותם, ויותר מזה, אנחנו רואים אותם כשהם שמחים ומאושרים: מתכרבלים אתנו במיטה, משחקים עם חברים בגינה, עושים פוזות חמודות שאנחנו פשוט חייבים לשתף בפייסבוק.

לעומתם, את החיות שמכונות "חיות משק" אנחנו לא מכירים בכלל. ולא במקרה: הן חיות במתחמים סגורים, מצחינים ורחוקים ממקומות המגורים של רובינו. למעשה, החיה הנפוצה ביותר בישראל היא התרנגול - כל שנה ממיתים כאן יותר ממאתיים מיליון תרנגולים (200,000,000) - אבל מה אנחנו בכלל יודעים על בעל החיים הזה, חוץ משהוא מקרקר מדי פעם? גם כשאנחנו שומעים על מקרי התעללות קשים בחיות במשקים, כמו העגלים ב"אדום אדום", קשה להתרכז באינדיבידואל אחד ולדמיין אילו חיים מעניינים ומהנים היו יכולים להיות לו, אם רק היה יוצא לחופשי.

לאחרונה קמו יוזמות שונות שעשויות לשנות את המצב. לפני כשלושה חודשים קבוצת פעילים הגיעה באישון הלילה למדגריה באזור השרון כדי להציל אפרוחים שהוגדרו כ"סוג ב'" ונזרקו למכולת אשפה עם היוולדם, כחלק מהליך שגרתי ונפוץ בתעשיות בשר העוף והביצים. אחת מברי המרזל שחולצו באותו לילה וזכו לבית מאמץ עונה לשם "פרוחי", שעמוד הפייסבוק שהוקם לכבודהצבר תוך זמן קצר מאות עוקבים.

עגל חמוד
עגל הוא גור קטן, שאוהב להניח את הראש על הברכיים שלנו ולחכות לליטופים | צילום: BWP Media, GettyImages IL
המאמצות מפרסמות בו באופן קבוע תמונות וסרטונים של האפרוחה ושל חבריה, שממחישים מעל לכל ספק שתרנגולת היא פשוט חיית מחמד מוחמצת: פרוחי רצה אחרי כדור, עומדת מחוץ לחדר השינה ומקרקרת עד שפותחים לה את הדלת, וכמו כל חתול יוטיוב אופייני, רצה להישכב על כל דבר שזורקים על הרצפה. גם הכלב המשפחתי מוצא עניין בבת-הבית החדשה ששותה לו מהמים, עומדת לידו כשהוא מחכה לטעימות מארוחת הצהריים, וקופצת על המיטה כדי לשכב לצידו.

כוכב פייסבוק אחר שזכה כבר לקרוב לאלף לייקים הוא פרידום, עגל צעיר שנולד לפרה בתעשיית החלב. הוא לכד את עינו וליבו של בחור בשם עמרי, שפגש אתו בזמן שביקר ברפת. פרידום שכב בצד, פצוע, לא מסוגל לעמוד על רגליו. עמרי החליט לנסות לשקם אותו מפציעתו ולהציל אותו מהגורל הצפוי לו- שחיטה בגיל כמה חודשים. לבסוף, ובהסכמת בעלי הרפת, הוא הצליח להעביר אותו למקום מחסה, שם הוא גדל בימים אלה יחד עם חבורת...חמורים! התמונות בעמוד, שמלווה את תהליך הגדילה שלו, מזכירות לנו שמדובר בסך הכל בגור קטן, שאוהב להניח את הראש על הברכיים שלנו ולחכות לליטופים, להעניק ליקוקים גדולים ולרוץ ולשחק עם החברים שלו. מוכר לכם מאיפשהו?

כל הדוגמאות הללו רק ממחישות מסקנות שחוקרים מפרסמים שוב ושוב: לתרנגולים, פרות, חזירים, אווזים, כבשים, עזים - בעלי החיים שאנחנו נוהגים לפגוש בעיקר כשהם כבר דוממים וארוזים בניילון נצמד- יש חיי רגש עשירים ומורכבים. הם יצורים חברותיים לא פחות מכלבים, חתולים ובני אדם.

אני מניח שרוב הקוראים לא יעזבו כרגע את האינטרנט וירוצו לאמץ תרנגולת או פרה. מרבה המזל, מה שכן אפשר לאמץ בקלות זאת תזונה מוסרית יותר. את יום ההזדהות עם בעלי-חיים במשקים תעשייתיים, אפשר להתחיל כבר בארוחה הבאה.

עומר גינזבורג הוא פעיל בעמותת אנונימוס לזכויות בעלי-חיים.

האירוע המרכזי לציון יום ההזדהות הבינלאומי עם בעלי-חיים במשקים תעשייתיים יתקיים ביום שישי הקרוב, 4 באוקטובר, ב-10:45 במיצג שמארגנות עמותות אנונימוס ושב"י בכיכר רבין בתל-אביב