כשנודע לי על גרסה גברית ל"מחוברות" הדבר נראה בלתי אפשרי. הסדרה שהפכה לשם נרדף לבמה נשית חד-פעמית? זו שנתנה לגיטימציה לחפירותיו הנודעות של המין היפה? היה משהו פורץ דרך במציצנות שלה. לעומת זאת, כל מה שקשור ליחסים ולמאבקים בין המינים, דווקא הסתדר לנו טוב עם מה שכולנו מכירים. לפעמים הצפייה אף הפכה לחוויה נעימה מסוג "אצלנו המצב יותר טוב". הסדרה בעיקר נתנה לנו, הנשים וגם הגברים שצפו בה, להרגיש טוב עם עצמנו, וההתמכרות אליה לא איחרה להגיע.
אבל מה פתאום גברים? הרי גברים ידועים בכושר ניתוח לקוי ובחוסר יכולת לצפות מצבים מראש, לא? קשה היה להאמין שדמויות גבריות יצליחו להכניס אותנו לעולמן ולסחוף אותנו למערבולת רגשית כלשהי. כדי שדבר כזה יקרה, היוצרים נדרשו למצוא דמויות שגם יציגו את אותה סתימות גברית ידועה לצורך הזדהות הצופים, וגם יציגו קונפליקטים שיהיו מספיק מעניינים להחזיק עונה. ובקיצור: דמויות שולטות ונשלטות, אגו גברי שמזגזג בין עליונות לרמיסה. זה סוד ההצלחה של הסדרה, וכך זה מתבטא בכל דמות:
שי גולדן
נפש יתומה ואבודה, חזקה ושורדת. גולדן זקוק לחיזוקים תמידיים בחייו. הוא נולד לתוך מציאות של חוסר, מיותם מהורים וממקור שיעניק לו אהבה שאינה תלויה בדבר. את הצורך התמידי שלו להוכיח למה הוא ראוי לאהבה, הוא מבטא על ידי הבלטת העליונות שלו על-פני האנשים שהכי קרובים אליו – הוא חכם, מוצלח ואיש משפחה למופת. נשים יחלמו על בעל כמותו, הורים ירצו בן כמוהו וגברים יעריכו אותו על שהצליח להשיג ראיון עם ג'נוארי ג'ונס.
אבל כשהוא מבקש מאחת הדוגמניות בעיתונים לקחת אותו לחיקה, אשתו שולפת ציפורניים, מצהירה שלא בביתה והנמר מתקפל כאילו היה גור חתולים יתום. "גם ככה היא לא הייתה לוקחת אותי", הוא מודה כשזנבו בין רגליו. הצלחות רבות סוחב עימו שי גולדן, אך חולשתו ניכרת לכל באופן האובססיבי בו הוא משבח את עצמו ומנסה לגרום גם לאחרים לעשות כן.
בהוליווד הוא היה: וויל האנטינג, בתוספת מודעות עצמית גבוהה.
דודו בוסי
דודו בוסי היה אמור להיות הרווק ההולל של "מחוברים", זה שהנשים מתחלפות אצלו כגרביים, כשללב החסום ולחוסר היכולת להתמיד מתווסף גם האלכוהוליזם. במבט ראשון נראה שמדובר בגבר מתעלל, אחד שגורם לנשים מכל הסוגים והמינים להישבות בקסמו ומשאיר אותן מאוהבות ופצועות. העיקר שהוא שלם עם הבחירה בכוסית ועם הבריחה מקשר מחייב. אף אישה לא יכולה עליו, והאגו הגברי מתנוסס מעליו כדגל.
ואז היא הגיעה. נטלי עטיה חשפה את חולשותיו של השתיין והראתה שאפשר לסובב את דודו בוסי, בעיקר אם מדובר באישה שכל רגע משנה את עורה ומשחקת בגבריה לפי חוקים של ארגז חול. פתאום ראינו מדוע בוסי מתרחק מאהבה כמו מאש במסווה של אלכוהוליזם - הכאב גדול מנשוא, והנה הוא בצד של כל אלה שדחה במומחיות.
בהוליווד הוא היה: ביג לבובסקי עם ניחוח של שכונת התקווה.
רן שריג
רן שריג רוצה עוד, כל הזמן. עוד דרינק, עוד חיוך, עוד צחוק, עוד מציצה. בתחילה היה נראה שהוא עובר מסכת התעללות תמידית בביתו ושאשתו היא השולטת בהלך הרוח - זו שלא נותנת לו, זו שמבקשת ממנו להוציא סמרטוט ולנקות. רן הוא זה שמציג לכאורה את האגו הגברי שנרמס, הפין המדוכא, הסמרטוט-מן, זה שמגניב ומצחיק, זה שחרמן כי כך גברים אמורים להיות חרמנים.
אבל ככל שהזמן עובר, אנחנו מתחילים דווקא להזדהות עם עידית ולהרגיש שהיא זאת שנפלה למלכודת של גבר שלא מפסיק לדרוש, שזקוק לחסימותיה של אשתו כדי להרגיש ה"איש הטוב" - זו הרי היא שלא נותנת לחיוך להיכנס אל תוך ביתם. נשלט, אבל בשליטה שלו.
בהוליווד הוא היה: האנק מודי מ"קליפורנייקיישן", רק בלי הזיונים.
ישי גרין
כבר בפרק הראשון דפנה, אשתו של ישי גרין, קוראת לבעלה "רכיכה". מיד נדמה שגרין הוא גבר שנשלט על ידי אישה חריפה ואינטליגנטית, כזו שגם הייתה חיה בלעדיו ובלעדי הכסף שלו. ובכל-זאת, כיצד רכיכה שכזו הגשימה את חלומם של רבים ומנוסים ממנו? ובכן, מתברר שישי גרין הוא גבר חזק. מאוד. הוא אמנם מודה בטעויותיו בפני אשתו ומתחנף ללא היכר, אך את הרגליו הוא אינו משנה. גרין תמיד יעבוד כל הלילה ולעולם יבריז ברגעים הכי מהותיים לאשתו.
הסיבה בגללה הוא הצליח היכן שאחרים נכשלו, היא היצר ההישרדותי החזק ממנו והצורך לשנות את גורלו - הוא לא יהיה כמו אביו ואף אישה שבעולם לא תצליח להזיז אותו ממטרה זו. באחד הפרקים הוא טוען שהוא עובד כדי להשפיע על העולם, אבל ההיפך הוא הנכון: ישי גרין עובד כדי להשפיע על עולמו שלו. הוא כבר הצליח לעשות את זה פעם אחת, אין סיבה שתמנע ממנו לעשות זאת שוב.
בהוליווד הוא היה: אדם סנדלר ב"ביג דדי", מינוס הסקס-אפיל.
לואיס אדרי
הצחיחות המדברית שבה לואיס אדרי חי, לעומת התל-אביביות שמנגד, מדגישה את הגורל העגום אליו נולד הילד הפגוע ממשפחתו. "אבא שלי לא אוהב אותי", "אני לא רוצה להיפגע שוב מבחורה", "עד שאני מגיע לבית-הספר גם משם זורקים אותי". הוא מתבכיין, ורחמינו עליו. מסכן לואיס - באמת נולד למשפחה הזויה. מאיפה באה האמא האמריקאית הזו? למה אביו לא קיבל אותו כשהוריד את הכיפה? ואיזה עתיד יש לילד שגדל בפנימייה שכוחת אל במכתש רמון?
די במהרה מתברר לנו שלואיס הוא זה שמוביל את חייו לטמיון, מכור לנפילות. כשהוא ביקר בביתו ראינו את האהבה של אביו, היא הייתה גלויה באופן ברור. לא נאמר כי האב צדיק גדול, אך כפי הנראה הרצון שבכל זאת יצא משהו מילד אבוד הובילו את האב לשלוח את לואיס לפנימייה, להרחיק אותו מהמציאות העגומה שבביתו ולתת לו הזדמנות, אותה הוא כמובן הורס בכל יום. הפוטנציאל גדול יש לומר - לואיס הוא נער רגיש ואכפתי, מוכשר וחכם. אך כמו כל ילד מתבגר, נוח ללואיס לחשוב שהגורל מונע ממנו להגיע רחוק, אבל לואיס בוחר בעצמו ללכת בדרך המובילה לתהום. האגו הנערי שולט - כולנו היינו בסרט הזה.
בהוליווד הוא היה: אמינם ב"8 מייל", בשלב שלפני מציאת הכישרון.