נעצרתי שלוש פעמים מאז שפרץ גל המחאה של נפגעי הקורונה. בפעם הראשונה זה היה במאבק פועלי התרבות והאמנים בירושלים, בפעם השנייה בהפגנה מחוץ לבית ראש הממשלה ברחוב בלפור ובפעם השלישית אתמול בהבימה. מבחינתי אני אמשיך לעשות את זה 30 שנה. אני בן 41 ויש לי זמן, גם אם זה ייקח הרבה זמן, אני נשאר במחאה הזאת ואנחנו נתקן את המדינה. אני אדם פרטי, אני לא משויך לאף ארגון, אבל אני הולך לכל ההפגנות - אם אלה העובדות הסוציאליות, הדגלים השחורים או מחאת בלפור או איחוד המחאות בגן צ'רלס קלור. המטרה ברורה: לאחד את העם. כולנו באותה סירה.

מי שקורא למפגינים האלה אנרכיסטים לא בא ופגש אותנו. אני קורא לפוליטיקאים, וגם לחברי הליכוד, בואו למחאות, בואו להקשיב, אף אחד לא יפגע בכם. פעם המנהיגים היו באים להקשיב למפגינים. אני לא יודע מתי בפעם האחרונה זה קרה. אני רואה פה אינסוף דוברים מעולים, אנשים מכל קצות הקשת, מכל העדות - ולא ישתיקו אותנו בטענה שאנחנו אנרכיסטים. אני דמוקרט ולא אנרכיסט, וחוץ מההפגנות אני מציע לליכוד למצוא מחליף לבנימין נתניהו, הוא קיבל מספיק הזדמנויות.

אומרים "אל תהיה פוליטי". אבל פוליטיקה זה הוויכוח על חלוקת משאבים, והמשאבים בישראל מחולקים באופן לא הוגן. יש משאבים אדירים, אוצרות טבע ואוצרת ידע, יש מזומן, יש שקל חזק ויש אג"חים מעולים. לא חסר כסף - חסרה תושייה, חסר אינטלקט. יש פה אנשים עם פתרונות ולא מקשיבים להם, אז מי שלא מקשיב שילך הביתה בבקשה.

הממשלה הזאת מפגרת אחרי הסטארט-אפ ניישן ב-20 שנה. היא מיושנת, היא מנותקת והיא לא מתפקדת. אם זו הייתה חברת היי-טק, כל מי שהיה יכול היה מוכר את המניות שלה מיד, אבל זו המדינה שלנו. אז קודם כל שהמנכ"ל ייקח אחריות וישחרר אותנו מנוכחותו. יש בליכוד אנשים חכמים ומוכשרים, שמישהו ייקח פיקוד. הליכוד זה רעיון הרבה יותר גדול מאשר נתניהו, מדינת ישראל היא רעיון הרבה יותר גדול מאשר נתניהו.

"העם לא ישכח את הניתוק והמחדלים"

ביבי חושב שאם הוא לא נמצא סוגרים את הבסטה. אבל האיש הזה מזניח את המדינה כבר שנים כי הוא עסוק בעניינים אחרים. שיהיה עשיר, שיהיה מה שהוא רוצה. אותי מעניין רק שהוא לא מתפקד ושהוא מתעסק בדברים הזויים דווקא עכשיו. החזרי מס? מטוס פרטי? יש פה אנשים רעבים, למה אתה צריך מטוס? עם הבן אדם הזה אין מה לדבר. הוא עשה בעבר דברים טובים ומשאיר מאחור מדינה שעוד אפשר לתקן. רק שישחרר אותנו כדי שנוכל להתקדם.

אני ועוד עשרות ומאות אלפים לא נשתוק יותר. גם אם המשטרה תצטרך לעצור כל פעם יותר ויותר אנשים. אנחנו נבוא בדרכי שלום, ואנחנו לא רוצים לפגוע באף שוטר. אבל אנחנו נעשה מה שצריך כדי שיקשיבו לנו גם אם זה לחסום צירי תנועה ולהפר את הסדר הציבורי. אין לנו סבלנות לחכות שהממשלה הזאת תבין.

כן, יש לי מה להפסיד, יש לי המון מה להפסיד, אבל זה מחיר קטן כדי לתקן את המדינה. יש לי ילדות קטנות, איך אני יכול להשאיר להן מדינה כזאת? מדינה אוכלת יושביה שמנסה לגרום לי להאמין שחרדי הוא אויב שלי? המדינה צריכה לעזור לו, וצריכה לעזור לעובדות הסוציאליות ולשוטרים. כמו שחברות ההיי-טק המצליחות ביותר הן אלה שהעובדים שלהן שמחים, כך צריך להיות גם עם עובדי המדינה. אם הם יהיו שמחים, אנחנו נהיה מדינה עשירה גם אחרי הקורונה. אבל בממשלת ישראל פשוט לא יודעים איך לעשות את זה. לי אכפת מתושבי אפרת, מתושבי אילת, מכל אדם שחי פה, הניסיון לפלג בינינו לא יצליח.

אני חושב שהמחאה רק תגבר ושאנחנו קרובים מאוד לנקודת ההכרעה, אבל בסוף, השינוי האמיתי יגיע בבחירות הבאות. אם זה עוד חצי שנה או ארבע שנים, העם לא ישכח את אוזלת היד הזאת, את הניתוק, את המחדלים. בבחירות הבאות אנחנו נחליף את כל אלה שלא חשבו עלינו.