לאושר יש יחסי ציבור טובים בעולם החילוני. האקדמיה אימצה אותו בידיים פתוחות: פרופסורים כוכבים מפרסמים מחקרים אודותיו אחת לכמה חודשים, חברות מסחריות עושות בו שימוש כדי לטפח דימויים של שלמות שיעודדו צריכה, עולם הניו אייג' מטפח את החיבור בין שיטות טיפול אלטרנטיבי לאושר ובפייסבוק כל המשפחות מאושרות. עכשיו גם נשמעים קולות שרותמים אותו לשיח הדתי-חילוני בישראל – ועושים, איך לא, רומנטיזציה לחיים הדתיים.

מאמר שפרסם סמי פרץ בסוף השבוע ב"דה מרקר" טען שהחרדים גילו את סוד האושר. פרץ, שניתח נתונים שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ניסה להראות שהיחס בין אמונה דתית לאושר הוא יחס ישר. במילים אחרות: ככל שאנשים דתיים יותר - כך הם גם מאושרים יותר. פרץ הציע תיאור רומנטי של העולם החרדי בו יש רשתות חברתיות "אמיתיות" (בניגוד לווירטואליות), תרומה לצדקה והסתפקות במועט. ממש תיאור סוחט דמעות.

פרץ ציין את שיעור העבודה הנמוך של חרדים ומסביר זאת באי-גיוסם לצבא, אך שוכח לציין בהקשר זה את העיקר:  מחברה שעובדת פחות ומשרתת פחות בצבא נחסכים גורמי חרדה רבים ומשמעותיים – ופחות חרדה, כפי שכבר הוכח באלפי מחקרים אקדמאיים, זה גם יותר אושר. בעוד פרץ מצייר את החרדי כמוסרי יותר, הוא שוכח למעשה את הדבר החשוב ביותר: האחריות החברתית החילונית הלא-סקטוריאלית היא זאת שמאפשרת מלכתחילה לחרדים לא לעבוד, לחיות במדינה בטוחה ולהמשיך לתרום לארגונים ולעסקנים חרדים סקטוריאליים. באופן פרדוקסלי, חלק גדול מהאושר החרדי מוסבר דווקא על ידי המוסריות החילונית.

המאמר של פרץ מרתיח לא רק בהתעלמות הבוטה שלו מהניצול החרדי שמאפשר לסקטור הזה חיים טובים יותר, אלא גם מהדיכוטומיה הערכית שהוא יוצר בין הטוב החילוני לטוב הדתי. הטוב החרדי, כאמור, מתואר כערבות הדדית, חברתיות והסתפקות במועט, ואילו הטוב החילוני כעשיית ספורט, נסיעות לחו"ל ומיעוט ילדים.

מי שפעיל בשדה החברתי בזירה של דת ומדינה כבר רגיל לחזות באבחנות התרבותיות הרווחות שרואות בדתיים אנשים ערכיים ובחילוניים עגלה ריקה. מאמרו של פרץ, שמחטיא כמה סוגיות מרכזיות ותורם לרומנטיזציה הרווחת של החיים הדתיים ולמיתוג הגרוע של החילוניות, הוא חלק מאותה מגמה.

לבסוף, ישנה אבחנה מעניינת שתפסה את עיניי. המחקר מראה שייצוג פוליטי מנבא אושר. הציבור החילוני, שנתפס כהגמוני, נעדר ייצוג פוליטי אמיתי. כמעט אין מפלגות חילוניות שדואגות לזכויות החילונים, וכך זכויותיהם נרמסות בחינוך, ברפואה, בצבא ובזירות חיים רבות. עד שהחילונים לא יבינו שהם סקטור שזקוק לייצוג ולהגנה, צפוייה שחיקה גדולה לא רק בזכויותיהם אלא גם במדד האושר שלהם.

הכותבת היא נשיאת "הפורום החילוני"