כל אחד ותמונת הניצחון שלו.
אם לשפוט על פי מסיבת העיתונאים שזימנו ביום חמישי שעבר בתל אביב שר האוצר ובכירי משרדו בזמן הפסקת האש כשנדמה היה לרגע ש"המלחמה" הסתיימה, תמונת הניצחון של יאיר לפיד היא של "משק חזק" אשר מסוגל להתמודד עם ההשלכות של המערכה צבאית: שיעור צמיחה סביר, גירעון נמוך גם אם לא מעלים מסים, תקציב ביטחון מרוסן, מגזר עסקי איתן ובתי עסק אשר יתמלאו ברוכשים בחודשים הבאים.
קשה להבין מדוע שר האוצר לא הוסיף בסוף דבריו את תוכנית מע"מ 0% על רוכשי דירה ראשונה, כי אם כבר מדברים על ניצחון ועל אופטימיות ללא גבול, אז אפשר באותה הזדמנות גם לדמיין שספינת הדגל של השר עוד תשוט לה ללא הפרעה.
כדי לצייר את התמונה האופטימית הזו נזקק לפיד לשתי הנחות: הראשונה, כפי שהוא עצמו אמר, היא שהמשק ינהג בחודשים הבאים כפי שנהג לאחר "עופרת יצוקה", ובמיוחד לאחר מלחמת לבנון השנייה. ההנחה השנייה היא שיש לו הכוח הפוליטי לכפות על משרד הביטחון פיצוי תקציבי נמוך ב-2015 בעבור המלחמה בדרום. במילים אחרות, לפיד מניח שבניגוד לכל מה שקרה בעבר, הפעם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, יצדד בעמדת האוצר נגד משרד הביטחון.
הבעיה היא ששתי ההנחות האלה אינן עומדות במבחן המציאות. כפי שבנק ישראל הזכיר בסקירות האחרונות על המשק הישראלי, הכלכלה המקומית סבלה מחולשה עוד לפני תחילת המלחמה בעזה, והעימות הצבאי רק החמיר את המצב. זה שונה מאוד ממה שקרה במלחמת לבנון השנייה, כאשר המשק העולמי והמקומי נהנו מגאות.
גם ההנחה שנתניהו יסכים ל"שינויים מבניים" בתקציב הביטחון וקביעת סדרי עדיפויות בתוכו אין לה על מה להתבסס, אם לשפוט על פי מהלכי ראש הממשלה בעבר הקרוב. הברית הפוליטית בין נתניהו לשר הביטחון משה יעלון הדוקה מדי, ורה"מ יזדקק מאוד לברית זו.
מוטב, אם כך, שלפיד יחפש תמונה אחרת, אופטימית פחות ומציאותית יותר. זו שהוא מכר לציבור במסיבת העיתונאים היא לא יותר מתרגיל בנדמה לי.
