רוב האוכלוסייה, וזה כמובן לא סוד גדול, אוכלת בשר. מה שכן קצת מפתיע הוא שנראה שחלק ניכר מהציבור מדחיק את התהליך שבסופו של דבר מביא את הסטייק או השניצל שלו לצלחת. איך עוד אפשר להבין את התגובות המזועזעות ממיצג הכבש של שני האמנים מברלין? למי שפספס, אתמול דווח כי שני אמנים מגרמניה ביקשו מהגולשים להצביע אם להוציא להורג כבש באמצעות גיליוטינה, במסגרת מיצג אמנותי. מיד התעוררה סערה ציבורית, האמנים קיבלו מאות תגובות מזועזעות, אבל השאלה הגדולה מבחינתי היא: למה?
מה בכלל המשמעות הגדולה של חייו של כבש אחד? הרי רק בארץ (על פי הערכות של עמותת אנונימוס) חצי מיליון בהמות מוצאות מדי שנה את מותן בדרך לצלחת, שהיא מן הסתם הצלחת גם של רוב המזועזעים מהמיצג. הרג בעלי חיים הוא לא דבר חדש בשבילנו, אלא שבדומה למנגנונים אחרים בחברה המערבית – אנו מסתירים אותם, עוטפים אותם בעטיפה שיווקית יפה ומתחמקים מלהתמודד איתם.
אני לא יודע מי מכם היה עד לשחיטה. בלי לתאר באופן יותר מדי גרפי את התהליך, מדובר בשרשרת פעולות שממנה בעל החיים די סובל. אם זאת הפרה שתלויה מדממת למוות, אם זה המזון שדוחפים לבעלי החיים כדי שיהיו גדולים, חזקים ובריאים ואם זה כל היבט אחר של תהליך שנועד למקסם את הרווח של בעל המפעל, גם אם זה על חשבון תנאיה וחייה של החיה. כמו המיצג המדובר, גם כל התהליכים האלה הם התעללות.
לשניצל אין שם
אז מה בכל זאת ההבדל? בכל הנוגע להבדלים בתגובות, ההבדל העיקרי הוא שבמקרה של תעשיית הבשר מדובר בהתעללות שאנחנו לא רואים. לשניצל שנמצא בצלחת אין שם, אין לו עיניים, ולכן גם קל נורא לאכול אותו. הוא לא פרוותי וחביב, וברוב המקרים הוא גם טעים ומשביע. לעומת זאת, במיצג האמנותי מדובר בכבש מאוד ספציפי, שמסתכל לגולשים בעיניים ואומר: תצילו אותי. וכמו בהרבה מקרים, ברגע שזה הופך להיות אישי ומעורר הזדהות, אנו חושבים שוב על מעשינו ושוקלים אותם ביתר קפידה.
לפי נתוני משרד החקלאות, הישראלי הממוצע צורך כ-17 ק"ג בשר בקר בשנה, לא מאוד שונה מתושבים במדינות מערביות אחרות. אבל אם משקללים סוגי בשר אחרים, צריכת הבשר הכוללת בישראל עומדת על כ-100 ק"ג לנפש בשנה – וזה כבר קצת גבוה יותר, למשל בהשוואה למדינה כמו בריטניה. כל שנה מתות בישראל 220 מיליון תרנגולות, חלקן אפילו לא מגיעות לצלחת כי הן מתות בדרך מתת תנאים. כאן מדובר כולה בכבש אחד.
נכון, תבואו ותאמרו שהרג למטרת מזון הוא מוצדק. אבל מה ההבדל, באמת, אם חושבים על זה? אני כבר קצת יותר מעשר שנים צמחוני, ואני חי חיים מהנים ובריאים; על כך יכולה להעיד ריצת המרתון שהשתתפתי בה לא מזמן. אני לא מנסה לשכנע אתכם לא לאכול בשר, אלא רק לומר שאם אתם אוכלים, לפחות תעשו את זה מתוך מודעות.
לפי האתר של יוצרי המיצג, מאות אלפים כבר הצביעו, ורובם התנגדו להרג החיה האומללה. "הגיליוטינה היא מראה לחברה שלנו", צוטט אחד האמנים. בזה הוא כנראה צודק. מי שבוחר לאכול בעלי חיים, זכותו. אני לא מאמין בזה, אבל לא יכול למנוע מאף אחד לעשות את זה. מה שכן חשוב לעשות הוא להציב מראה למי שאוכל, ולשאול אותו: האם אתה עושה את זה מתוך מודעות מלאה למעשיך? אם לא, אולי כדאי לשנות הרגלים.