בגדול, סביר להניח שרוב הנשים היו מעדיפות לחיות בעולם שבו איש לא פונה אליהן ברחוב, לעולם, ולא מתחיל איתן בכלל - גם לא בצורה נחמדה וגם אם הן רווקות - בתמורה לתחושת ביטחון אישי במרחב. תחושה שלמרות מה שגברים וטוקבקיסטים יטענו, ממש לא תלוית מראה או לבוש. סביר להניח שגברים לא מבינים מה זה ללכת במסלול ארוך יותר בערב כי הוא מואר או הומה יותר, או לדבר בטלפון עם חברה בקול רם בדרך לרכב בחניון, או להחזיק את מפתח הבית ביד תחת איזושהי הנחה (מוטעית, כנראה), שמקרה הצורך אפשר יהיה לדחוף אותו לעינו של תוקף אקראי ולהינצל מאונס בזכות החברים מפלדלת. אנחנו עושות את כל הדברים האלו באופן מובן מאליו, לעתים אפילו לא מודע, כאילו שזה נורמלי לגמרי לחיות בתחושה שצריך להיזהר כל הזמן.
אישה הולכת במשך 10 שעות בניו יורק
ונכון, יש שם גברים שרק צעקו לה בוקר טוב ובטח עכשיו יושבים בבית ומתעצבנים, כי הם בסך הכל רצו להיות נחמדים לבחורה נאה ויצאו אנסים פוטנציאליים, אבל כשעל כל בוקר טוב תמים כזה מגיע גם אחד שמלווה בנגיעה או הערה על התחת, הבוקר שלנו כבר הופך לדי רע. מה הופך הטרדה להטרדה? כשבן אדם הולך ברחוב ומרגיש שמטרידים אותו.
להתחיל עם מישהי בלי לגרום לה לרצות לרוץ להתקלח
ומה הפתרון? מה יבדיל בוקר טוב תמים מבוקר טוב מטריד? אפשר פשוט להפסיק להעיר לנשים ברחוב, כמובן, זה יהיה מושלם, אבל בהנחה שאיש לא ירים את הכפפה בנושא המחנה לחינוך מחדש, סביר להניח שזה לא יקרה בקרוב. מטרידנים ימשיכו להטריד, אבל מה אמורים לעשות לא מטרידנים שרוצים להתחיל עם מישהי ברחוב? ומה עם נשים שרוצות שיתחילו איתן ברחוב אבל לא רוצות שיטרידו אותן? איך מוצאים דרך ביניים שתהיה מקובלת על כולם בסבך האנושי הבלתי נסבל הזה, דרך לגברים לאותת שהם רוצים להכיר בלי לצאת קריפרים דוחים, ודרך שבה נשים יכולות להגיד כן או לא או סבבה אולי, בלי להרגיש מותקפות או מוטרדות?
אז אולי אפשר להחליט שאם אתם אנשים נורמליים, אתם פשוט לא צועקים לבחורה ברחוב. לאף אחת. גם לא עוקבים אחריה בדממה במשך כמה דקות, בטח שלא נוגעים בה בשום צורה. כבוד בסיסי למרחב האישי יהיה צעד בונה אמון. ואם מולכם צועדת תאומת הנפש שלכם ואתם מרגישים שאתם חייבים לנסות ולהכיר אותה או שאין יותר טעם לחייכם, אז אולי אפשר פשוט להגיד היי, וסליחה על ההפרעה, ואת השם שלכם. זה יהיה הרבה יותר אפקטיבי מצווחת "בוקר טוב!" מצמררת. ואולי עדיין תראו כמו פליטי המרכז לאמנות הפיתוי, אבל אולי זה ירגיש קצת פחות פולשני ומאיים.
ולכו תדעו, אם נשים לא יוטרדו ללא הרף ברחוב, אלא רק מדי פעם ייגשו אליהן אנשים שרוצים להתחיל איתן, הן לא ירגישו כל כך מאוימות ואולי אפילו יחושו מספיק בטוחות על מנת להסכים ולהכיר. אוטופיה שבה נשים וגברים יכולים ויכולות להתחיל עם נשים וגברים אחרים, בלי שאף אחד יסיים את האינטראקציה בלרצות להתקלח.
אבל בהנחה שזה לא יעבוד, כי רוב הזמן זה לא יעבוד, אפשר פשוט להתרחק ולא להתעקש על מספר טלפון או על רוטינת ה"יאללה למה מי את חושבת שאת יש שבע כמוך בשקל". יכול להיות שמציאות החדשה הזאת אומרת שלא תפגשו את אהבת חייכם ברחוב, אבל לפחות גם לא תהרסו לאף אחת את היום. כלומר בטוח תהרסו למישהי את היום, אבל תאלצו לעשות את זה בטינדר.
ולסיום, ככה זה נראה מזווית הראייה של הגבר: