למה באור ביקורתי? ברור שהתורה אינה סובלת משכב זכר. אבל אחרי שהוסכם שהומוסקסואל בדרך כלל לא בוחר בזה אלא נולד ככה, הרבנים הליברליים מחפשים עכשיו דרכים לקרב ולא להרחיק. הרב יובל שרלו עוסק בזה לא מעט, וכך כתב באחת מהתשובות לשאלות הרבות שנשאל בעניין: "כשלפניי ניצב אדם שמשוכנע שהוא הומוסקסואל שאינו יכול לצאת מזה, אני צריך לעזור לו". כלומר, לקבל אותו, לעזור לו להתמודד, ולא לנסות לשנות אותו או לדחותו. אז מה דחוף לרב סתיו להזכיר להומואים האומללים שהם הגרועים בחוטאים? איזו בשורה מקרבת יש בזה? בראיון ציטטתי אותו כפי שצוטט ב-NRG ושאלתי את ח"כ שקד – שמפלגתה תומכת בו לתפקיד הרב הראשי - מדוע אינה מגנה אמירות כאלה. היא הסתפקה בהגנה כללית.
אז איך צריך להבין את הדברים של הרב סתיו? לטעותי שותפים כנראה עוד לא-דתיים רבים. דומה שגם לפער התרבותי בין דתיים וחילוניים יש אשמה תורמת בהולדת הטעות הזו. חילוני שומע מדברי הרב סתיו את "זה אדם, כמו מחלל שבת וכמו אוכל חזיר" ומניח שזו אזעקת אמת מפני קטסטרופה. עבור האוזן הדתית החלק החשוב במשפט מונח דווקא שבסופו, "הוא לא גרוע ממנו", השוואה שמסמלת קבלה, התמודדות והשלמה.
דתיים רבים רואים בלא-דתיים בורים בתורה ובהלכה, ומטילים את עול ההבנה או אי ההבנה על כתפיהם של הטמבלים מהעגלה הריקה. לא נפתח את הוויכוח הזה כאן. ברור שמוטב היה לו כל ישראל היו משכילים יותר בתורה ובמסורת, ובכלל משכילים יותר. אבל בבואם של דתיים לדבר אל ציבור חילוני, ובפרט כשמדובר במועמד למשרת הרב הראשי לישראל באירוע ציבורי כמו ועידת הנשיא, מוטלת עליו החובה להכיר את הציבור הזה ואת עולמו, ולדבר אליו בשפתו. וכן, גם עיתונאים צריכים לברר למה התכוון הדובר, ואם לא בסיבוב הראשון, לפחות לתקן בדיעבד.