הזיון הראשון שלי היה עם זונה. הייתי ממש צעיר והרגשתי לוזר. חשבתי שכולם כבר "עושים את זה" וחששתי שרק אני עוד תקוע בבתוליי. הייתי בגיל שרוצים להיות כמו כולם ובהזדמנות הראשונה שהצלחתי לחסוך מספיק כסף ולהכין אליבי שירצה את הורי, עשיתי את מה שחשבתי שכולם כבר עושים. אחר כך הבנתי שכולם בעיקר מדברים, אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי.

אני לא זוכר הרבה פרטים מאותה פעם ראשונה. עברו מאז כמעט שלושים שנה. היא הייתה בלונדינית. הייתה לה שמלה אדומה וריח של בושם לא זול. אני הייתי מאוד לחוץ. ממש היסטרי. כל הגילויים והריגושים בהתמזמזויות הנעורים שקדמו לאותו הרגע, הפכו באחת סתמיים וחסרי משמעות. אני זוכר שהתלהבתי ממראה ובעיקר ממגע השדיים שלה. גמרתי מהר. מאוד מהר. הרגשתי שפישלתי, אבל היא ליטפה לי את הראש ואמרה "אתה גבר אמיתי". ראיתי עוד קודם סרטי פורנו, וידעתי שהיא לא לגמרי אמיתית איתי, אבל באותו הרגע, כשהקונדום המלא עוד היה דבוק לרגלי הרועדת ונשימתי טרם הוסדרה, ביקשתי ממנה שתחבק אותי. שכבנו עירומים, מחובקים. כעבור זמן קצר היא הסתכלה בשעון ואמרה, "יאללה. תלך".

בהמשך, למרות שהיו לי מספר מערכות יחסים ארוכות, הרבה מאוד סטוצים וכל מה שביניהם, המשכתי מדי פעם ללכת לבתי זונות. אף פעם לא הייתי צרכן כבד, אבל גם לא נמנעתי אם מצאתי את עצמי תאב, עצוב, בודד, כמהה לאינטימיות של רגע, משתוקק למגע, או סתם שיכור בדרום העיר עם מאתיים שקל עודפים בכיס. היו גם תקופות שנמנעתי מכך לחלוטין. לא מתוך אידיאולוגיה גדולה, סתם נסיבות או חוסר חשק.

הכל השתנה לפני כעשור. אז פגשתי את אירנה. זה היה בסוף המשמרת שלה בבית זונות בדרום תל אביב. היא הייתה מדהימה. אני הייתי שיכור וכנראה חשבתי שאני ריצ'רד גיר. הצעתי שניפגש. היא הסכימה. למחרת נפגשנו שוב. לקח לנו מספר חודשים להבין שאנחנו לא באמת מתאימים ושבנסיבות החיים שלה באותה התקופה, אירנה לא באמת יכולה להפסיק לעבוד כזונה. היא באה לארץ עם זוג הורים, אח וילד קטן מאוקראינה. הם חיו בגטו רוסי של עליבות בעיירה דהויה בצפון הארץ ואירנה הגיע לעבוד בתל אביב כמפרנסת יחידה. היא לא סיפרה למשפה ולחבריה המועטים במה היא עוסקת. היא בטח התביישה. אבל היא עשתה הרבה כסף בתור זונה. אלפי שקלים במזומן מידי לילה. היא הייתה אומרת שהיא לא ממש נהנית מזה, אבל מיד מוסיפה שגם אינסטלטור בטח לא נהנה מהעבודה שלו ושיש עוד הרבה מקצועות מחורבנים בעולם.

היו לי עוד הרבה שיחות עם אירנה על המקצוע שלה בזמן שניסינו להיות ביחד. ברמה השכלית היו רגעים שכמעט והצלחתי לחיות עם כך. ברמה הרגשית, לא הייתה שניה שהעזתי לדמיין אפילו איך מישהו אחר נוגע בה.  

אני בטוח שהסיפור של אירנה, מייצג רק אותה ושאי אפשר להשליך ממנו על כל התופעה. הרי כמספר הנשים שעובדות בזנות, כך מספר הסיפורים, המצוקות והנסיבות. ככל הנראה יש גם מקרים של ניצול, סחר בבני אדם, כליאה ועוד תופעות פליליות איומות שמתלוות לעיסוק במקצוע. באופן אישי נדמה לי שמעולם לא פגשתי בהן, אבל גם אף פעם לא ביקשתי מאישה שעובדת בזנות להראות לי את הדרכון שלה, את תלוש השכר וסביר להניח שהיא גם לא קיבלה אחד.

באופן אישי עדיין לא הצלחתי לגבש עמדה נחרצת על זנות. ברור שאני מתנגד לכל הצדדים הפליליים ומקווה שרשויות החוק העצלות יפעלו ויגנו על הנשים הכי מוחלשות בחברה, למרות שאני מאוד סקפטי אם יקרה כך. מנגד, אני בעד זכותו של כל אחד להתפרנס כרצונו, ובלבד שלא יפגע באחרים ובסביבה. במובן הזה, יש מיליון מקצועות שהיתי מוציא מהחוק הרבה לפני הזנות.

אני הפסקתי ללכת לזונות אחרי שהכרתי את אירנה. תפיסת העולם שלי בנושא לא השתנתה אבל הרגשתי מאז שאני לא יכול לעשות סקס עם מישהי שלא נהנית מכך.