עוד ועוד פרשות הטרדה מינית נחשפות במשטרה, ונדמה שצמרת הפיקוד מתפוררת. כמו עשב שוטה שמנסים לעקור מן האדמה, וככל שמושכים יותר, כך נגלית מערכת סבוכה ועבותה של שורשים, ומלאכת העקירה נעשית מייאשת מרגע לרגע. אך לצד הייאוש, חשוב להעריך את ההישג, את כמות הרוע שנחשף, את עצם ההבנה המערכתית הרחבה שהעשבים מונעים צמיחה, ואפילו את הניצנים של טיפול ראוי.
בשבוע שעבר צוטטו גורמים בכירים המעריכים כי חשיפת הפרשות במשטרה נובעת ממידע שמעבירים בכירים שהסתבכו בעבר על רקע דומה, ומנסים לנקום בעמיתיהם שלא נתנו להם גיבוי. האם זה מעיב על התהליך החיובי שהמשטרה עוברת? לא בהכרח. גם אם הטיפול המערכתי בהטרדות מיניות במשטרה הוא תולדה של נקמנות גברים בגברים על רקע כח, התוצאה תהיה אותה תוצאה, וחשיפת המניעים האמיתיים רק מחזקת את מה שאנו טוענות מתחילת הדרך – הטרדה מינית איננה סיפור של יצרים מיניים, לא של רומנטיקה ולא של חיזורים. הטרדה מינית היא סיפור של הפעלת כח.
מה קורה כשהמערכת לא מאפשרת להתלונן?
מפולת השלגים במשטרה אינה מפתיעה, וגם אל מול הטענה הידועה "מה פתאום כולן נזכרו?" הדברים ברורים כשמש: ברגע שהשוטרות המוטרדות והמותקפות רואות שנעשה טיפול מערכתי ראוי, שמרחיקים את הפוגע מתפקידו, שתשומת הלב התקשורתית מופנית לממסד ולפוגעים ולא אל המתלוננות, שהמשטרה מבצעת דיאטת ניקוי רעלים, יהיו סיבותיה אשר יהיו – הנפגעות מקבלות את החיזוק שמותר ורצוי לספר את מה שקרה גם להן. לעומת זאת כשיש השתקה, הכחשה והאשמת הקרבן, אף אחת לא מעזה להתלונן, והבעיה נשמרת ומתרחבת. לא כי הן בוחרות באנוכיות לא להתלונן, אלא כי המערכת לא מאפשרת להן.
עם כל הביקורת המוצדקת על משטרת ישראל, בעצם קל לנו לבקר אותה, משום שהסיפורים אט אט נחשפים. הם נחשפים תוך בעיטת הבכירים המטרידים החוצה. זהו חלק מתהליך שהשלב הראשון בו הוא להודות כלפי חוץ שיש בעיה. אבל העובדות מלמדות שהטרדה מינית ופגיעה מינית נמצאות בכל מקום, והדרישה שלנו היא למיגורן. ראשית בקרב המשטרה, מערכת המשפט וגופי השלטון. אחר כך בצבא, במערכת הבריאות ובתקשורת. אחר כך בשוק העבודה ובמרחבים הציבוריים והפרטיים. זו אינה היררכיה של חשיבות, אלא של דוגמא אישית והובלת דרך.
לצערנו, במקומות עבודה ושירות אחרים במדינה קיימים עדיין טיוח, השתקה והכחשה של הבעיה. אז אנחנו מאתגרות אתכם: מנכ"לים, מפקדים, מנהלי מוסדות, קודם כל להכיר בבעיה. ואדגיש: אם לא שמעתם על מקרים של הטרדה מינית אצלכם, זה צריך להדאיג אתכם מאוד. אין זה אומר שבארגונכם לא קיימות הטרדות, אלא שמפחיד מדי לספר ולהתלונן. לימדו את החוק, בצעו את חובותיכם כמי שאחראים על בטחונן ורווחתן של העובדות והעובדים תחתיכם. ואם מתגלים אצלכם מקרים, הפגינו אפס סובלנות וטפלו בהם כראוי תוך הקפדה על מניעת התנכלות למי שאוזרת אומץ ומתלוננת. הביטו נכוחה במשטרת ישראל, ותראו מה קורה לארגון כאשר במשך שנים מתעלמים ומטייחים את הבעיה. שימו עצמכם צעד אחד לפני המפולת.
עו"ד קרן גרינבלט היא יועצת משפטית בשדולת הנשים בישראל
אם הוטרדת בעבודה, את מוזמנת להתקשר לקו הפתוח של שדולת הנשים בישראל 03-6120000.