הנידון: פנייה לשר החינוך בעקבות איסור התיקון לחוק למניעת הסתננות
לכבוד שר החינוך, מר גדעון סער
כידוע לך, הכנסת אישרה ביום ב', ה-09.01.12, את התיקון לחוק למניעת הסתננות, המכשיר את מתקן הכליאה עבור פליטים ומבקשי מקלט, ומאפשר את כליאתם לתקופה של עד שלוש שנים ללא משפט. התיקון לחוק אף קובע עונשים כבדים לפליטים ומבקשי מקלט, הרבה מעבר לעונשים הקבועים לישראלים על עבירות דומות. בנוסף קובע החוק עונשים כבדים למסייעים לפליטים.
לאור כל זאת, כרב ואזרח מודאג, אני רוצה להסב את תשומת לבך לצו השעה; יש צורך אמיתי לערוך בחינה מעמיקה של הדרך בה אנחנו כמדינה מלמדים את ההיסטוריה היהודית במערכת החינוך. תהיה זו אך צביעות אם נמשיך ללמדה כפי שלימדנו עד כה, כשלקח מוסרי מרכזי הוא הביקורת על מדינות העולם שסגרו את דלתותיהן בפני פליטים יהודים בשעות החשוכות של ההיסטוריה שלנו.
כמו כן, נצטרך לבחון מחדש את השאלה "מדוע לא היו יותר חסידי אומות עולם?", לאור ההחלטה שלנו להעניש את אלו המושיטים יד לאנשים שלפחות חלקם נמלטו מרצח עם.
אולי מתבקש להוסיף פרק השוואתי שיסביר לתלמידים על המשותף והנבדל בין המדיניות שלנו כלפי מבקשי המקלט והמדיניות של מדינות שונות כלפי יהודים בשנים עברו. אפשר למשל לבדוק אם היו חוקים המטילים עונשים על המסייעים לפליטים יהודיים, והאם גם מתנגדי קליטת היהודים בעבר טענו ש"אין לנו יכולת כלכלית לקלוט את כל היהודים בארצנו" (מבלי שהם מציעים לקלוט אף לא חלק מהם); או שמא טענו כנגד היהודים ש"הם שונים מאיתנו תרבותית".
אני סמוך ובטוח שתיקונים אלו יקנו לתלמידות ותלמידי ישראל שיעור בכנות, יושרה ואומץ מוסרי, ויעמדו בהלימה עם חוכמת הלל שקבע: "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו" (אבות ב:ה). אם חל שינוי ערכי בקרב קובעי הטון בישראל, הבה נבחן כעת איך מובנית ההיסטוריה היהודית לאורו.
בברכה,
הרב אריק אשרמן,
שומרי משפט – רבנים למען זכויות האדם