"תברחו", צעק השר בנט לעבר תלמידים ערבים שהשתתפו אתמול בכנס באוניברסיטת תל-אביב, מעין תעוזה מהולה בריח רע של גזענות, וזה חמור ביותר. מעניין מאד גם מה תהיה תגובתם האופרטיבית של הח"כים הערבים. קרוב לודאי שהם לא יתמכו בממשלת ימין כאשר השר בנט חלק ממנה, אבל הם כבר הכריזו שיספקו רשת בטחון למחנה הציוני. מחנה ציוני? הצחקתם את נפתלי בנט. לא ערבים אתם? אין לכם זכויות לאומיות? יאללה "תברחו" מהר.
המערכת הפוליטית בחברה הערבית בישראל ניצבת היום מול אתגרים חשובים ואף גורליים כתוצאה מהאופן בו הגיבה להעלאת אחוז החסימה. דומה שאין הרבה אפשרויות: או שיהיו ח"כים ערבים בכנסת העשרים, או שלא. הייתה תמימות דעים בקרב המפלגות הערביות שצו השעה מכריח אותן לרוץ לכנסת ברשימה משותפת על מנת להבטיח ייצוג נאות לערבים בכנסת.
נכון להיום, הסקרים מנבאים כ-12 מנדטים. אבל האווירה היא אווירת דכדוך וניתן להרגיש את המתח על פניהם של מנהיגי הציבור הערבי כאשר הם מופיעים בכלי התקשורת השונים כי אין להם הרבה מה לומר, ורב הנסתר על הנגלה.
השיח השלט אפוא מראה במובהק שהרשימה המשותפת הינה אך ורק בחירת מחדל טקטית, ובשום פנים ואופן היא לא בחירה אסטרטגית של שיתוף פעולה ואחדות. כשמה היא, "הרשימה המשותפת" אינה מדברת על אחדות ואפילו המילה "ערבים" לא מוזכרת בה. בצדק רב אולי, למה לקרוא לרשימה המשותפת "הרשימה הערבית המשותפת" כאשר ברשימה זו יש נציגים ותומכים משני המגזרים, היהודי והערבי? בלי לגרוע חלילה מתרומתם של פרלמנטרים יהודים למפלגות הערביות ולציבור הערבי בכלל בכנסות הקודמות.
לא יכול להיות פילוג
פילוג לאחר הבחירות, ככל הנראה, לא יהיה, מפני שלא הייתה אחדות מלכתחילה. מה שבטוח יהיה זה ערבים-פלסטינים פעורי-פה, ממורמרים ומתוסכלים, שישננו לילות כבקרים ולאורך כל הקדנציה הבאה: אלוהים אדירים, אך זה קרה שהצבענו למספרים במקום להצביע לאידאולוגיה, או לכל הפחות לאג'נדה פוליטית ברורה?
אכן כך, חלק ניכר מהמושכים בחוטים ברשימה המשותפת מתהדרים בכך שהם הנציגים האמיתיים של הזרם הדמוקרטי מול כל הזרמים האחרים, הזרם הציוני בראשותם של הרצוג ולבני, והזרם הלאומי בראשותו של נתניהו. אולם לציבור הבוחרים הערבי יש המון תהיות אודות התנהלותם ומחשבותיהם של מנהיגיו. אומרים עליהם שהם עושים חישובים מסוכנים יותר מאשר סיכונים מחושבים. לדוגמה, רבים שואלים את השאלה: למה השמטתם את המילה "ערבית" משמה של הרשימה המשותפת? ולמה הדחקתם את ערך הלאום והלאומיות הפלסטינית לטובת הדמוקרטיה, בעוד ששאר הזרמים הפוליטיים הממוסדים יותר מהמפלגות הערביות רק הוסיפו את ערך הדמוקרטיה לנכסי צאן הברזל של המפלגות שלהם-ציונות ולאומיות?
רבים מהמעורים בדקויות של הפוליטיקה הערבית במדינת ישראל רואים בהיווצרותה הטכנית של הרשימה המשותפת כמצעד איוולת פבלוביאני הדוהר לשום מקום. "אני, כבודי ואנוכי" הן שלוש מילות הקסם שסללו את הדרך בפני הרשימה המשותפת, והעקרונות, יצטרכו להמתין בינתיים, ואולי יידונו מאוחר יותר במסדרונות הכנסת, אם בכלל. האסון האמיתי לצערי יתרחש כאשר יקום הגולם על יוצרו וינפץ את מיתוס הפסאודו-אחדות הערבית. אז, למיעוט הערבי הפלסטיני במדינת ישראל לא רק יהיה קשה לחיות כאן, גם לא יהיה להם חלום (אחדות) כי המנהיגים שלהם מלכדו את עצמם לדעת.